99989

דיון במתווה הגז 22 נובמבר 2015 עמדת התנועה הליברלית

א. הקדמה

אנו אמונים על זוית ראיה ליברלית עקרונית המאמינה ברוח האדם ובערך החיים הראויים לחיותם כאדם חופשי. בהתאם לתפישה זו וכנאמני הערכים הליברלים אנו מבקשים להציג תפישה כוללת וערכית לנושא מתווה הגז. להבנתנו ועל פי תפישת עולמנו, גישתנו מבקשת לייצג את הטוב ביותר לאדם ולחברה בה הוא חי תוך שכלול מיטב הערכים, כראוי לדמוקרטיה ליברלית שאנו שואפים להיות ובהתאמה לכך שהנושא עצמו מורכב, מסובך ורווי יצרים.

מעבר לוויכוח מה הוא מתווה הגז הראוי, ההליך המתאים וסוגיות נוספות שאליהן נתייחס בקצרה יחסית, אנו מבקשים להתמקד בסוגייה אחרת שלטעמנו קריטית וחשובה הרבה יותר. סוגיית השימוש בהכנסות הגז. אל סוגייה זו נגיע בסוף עמדתנו.

ב. לעניינים העקרונייים המוסריים תחילה

  1. אנו רואים בחומרה רבה מצב שבו מארגני הפגנות כנגד מתווה הגז מאויימים על ידי משטרת ישראל באמצעים מנהליים, כפי שארע בשבועות האחרונים.
  2. יתרה מכך, חובתה של משטרת ישראל להבטיח ולאפשר הפגנה של מתנגדים למדיניות ממשלה. זו עצמתה של דמוקרטיה ונשמת אפה.
  3. אנו גם מוחים על כך שהדיון הציבורי הפך לדיון שבו כל מי שתומך במתווה הגז הפך להיות משוייך לאינטרס עסקי וככזה הפסול מוסרית. פסילה מסוג זה היא בלתי אחראית ומסוכנת. פוליטיקאים ואנשי תקשורת חסרי אחריות מלבים אש כזו.
  4. בעיקר אנו מצרים על דבריו של העורך הראשי רב ההשפעה של מגזין הכלכלה של עיתון הארץ, הדה מרקר, מר גיא רולניק, משבוע שעבר, שעל פיהם לא יכולה להיות דעה לגיטימית של אזרחים בעד מתווה הגז. כל דעה כזו, לטעמו, היא תוצר של שטיפת מוח של בעלי אינטרסים.

 ג. אודות מונופלים

  1. מונפול איננו מילה גסה בכלכלה וגם לא בחיים עצמם. ישנם מצבים שבהם מונופול הוא הדבר הטבעי וההכרחי. גדולי הכלכלנים התייחסו לכך הן תיאורטית והן מעשית. מאגרי לוויתן ותמר הם מאגרי גז גדולים בכלל ויחסית לכל האחרים שנמצאו בישראל. בהכרח מי שמפעיל אותם הוא מונופול בפועל.
  2. ועדת ששינסקי כחלק מהמלצותיה דרשה מכירה של החזקות צולבות במאגרים. מתוך ראיון למגזין מכון ואן ליר אוקטובר 2015 עם פרופסור ששינסקי: "מטרה נוספת של המתווה הנוכחי הייתה לפרק במידה מסוימת את מונופול הגז, ולכן הוא מחייב את דלק למכור את כל אחזקותיה בתמר, כך שהיא נשארת רק בבעלות על לווייתן. נובל נשארת בלווייתן ואחזקתה על תמר צריכה לרדת ל-25% בלי זכות וטו. היבט נוסף במתווה היה חיוב למכור את כריש ותנין, שיכולים לספק בערך 1–2 BCM בשנה, שזה לא הרבה ביחס ליכולות של תמר או לווייתן, אבל לא מבוטל ביחס לשוק הישראלי."
  3. רק ב 2014 זכה פרופסור ז'אן טירול בנובל בכלכלה על עבודתו בתחום המונופולים והאמצעים לניהול מונופולים. אפילו המגזין הישראלי דה מרקר, זה שעורכו הראשי, מר גיא רולניק, יצא חוצץ כנגד מתווה הגז מעל כל בימה, מסביר את החשיבות של רגולציה ספיציפית על פי טירול (רונית דומקה, ישראל פישר 13.10.14): "ועדת הפרס ציינה כי בניגוד לכלכלנים ומקבלי החלטות רבים לפניו, אשר חיפשו עקרונות כלליים לכל התעשיות וקידמו כללים פשוטים ואחידים, טירול הראה כי כללים כאלה עלולים לגרום יותר נזק מתועלת. הרגולציה הטובה ביותר צריכה לפיכך להיות מותאמת לכל תעשיה לפי התנאים שלה, טען טירול."
  4. חשוב לציין וגם טירול מתייחס לכך בעבודותיו שיש מצבים של מונופול זמני על טכנולוגיה פורצת דרך. ניתן לטעון כי כמעט כל טכנולוגיה חדשה פורצת דרך היא מונופול לתקופה מסויימת.
  5. לארה"ב ורוסיה כמעצמות היה מונופול על הטיסה לחלל. כיום כבר יש חברות פרטיות המציעות או מנסות להציע טיסה לחלל ולווינות פרטית חובקת עולם.
  6. IBM הייתה מונופול למשך זמן עד שרגולציה של ממשלת ארה"ב והחלטה אומללה של מנהליה הדיחו אותה. IBM לא חזרה להיות החברה המובילה שהייתה בעבר וכלל לא ברור שזה לטובה.
  7. מייקרוסופט גם כן נחשבה למונופול והשוק והיוזמה הפרטית התאימו את עצמם ומערכות הפעלה אחרות מאפשרות כיום אלטרנטיבות מתחרות. גוגל פייסבוק ועוד חברות המציאו וממציאות טכנולוגיות ומתפתחות למרות מה שנתפס כמונופול של מייקרוסופט וזאת ללא התערבות משמעותית של הרגולטור.
  8. בועז ארד, ממייסדי התנועה הליברלית החדשה, כתב בעבר: "ראוי לזכור כי עד שנת 2007 שלטה חברת נוקיה בשוק מכשירי הסלולר ושיווקה מעל 50% מכל מכשירי הטלפון הניידים בעולם. המונופול של נוקיה הסתיים כאשר אפל הוציאה לשוק את האייפון. גם אפל מודעת לכך שאם היא לא תתמיד בשיפורים, תפתח מוצרים עדיפים ותשפר את המחיר של מוצריה מצבה יהיה דומה. עקרונות אלו נכונים גם בשוק המקומי, בו שולטת חברת "וויז", למשל,  על שוק תוכנות הניווט. עסקים יכולים להפוך למונופול ככל שהשירות והאיכות המשתפרים והולכים שלהם יובילו להתרחבות ול"שליטה" מונופוליסטית, כך תתבטא הצלחה לספק את דרישות הציבור באופן המיטבי."

ד. הצורך באנשי עסקים ומשקיעים ("טייקונים")

  1. אורי כץ בעל הבלוג המעולה "דעת מיעוט" כתב בצורה בהירה אודות הנושא ונביא את הדברים כפי שהם: "אם הטייקונים באמת "גונבים את הגז" הפיתרון הוא פשוט: בואו נלאים את כל העסק. למה מלכתחילה נתנו ליצחק תשובה וחבריו רשיונות "לגנוב את הגז שלנו"? למה מדינות אחרות לא מלאימות את עסקי הכרייה שלהן? התשובה היא שלמדינה אין את הכספים להשקיע בחיפושים ובהקמת אסדות גז, ואין את המומחיות הנדרשת על מנת לעשות זאת לבד. כן, אפשר מחר להרחיב את החוגים לגיאולוגיה באוניברסיטאות ואחרי מספר שנים לשכור אלפי מומחים לשירות הציבורי, אבל מה נעשה איתם כאשר שלב החיפושים יסתיים? לחברות פרטיות גלובאליות יש מה לעשות עם המומחים האלו, כל פעם מעסיקים אותם במקום אחר, והם צוברים ניסיון רב שבשירות המדינה לא יוכלו לצבור. לחברות האלו יש גם את הכספים הפנויים על מנת להשקיע בחיפושים, מבלי צורך בהעלאות נוספות של המע"מ. יש סיבה טובה לכך שכל הקונספט הזה של הלאמות נכשל בכל העולם המפותח, והמגמה הברורה היא של הפרטה, גם במדינות הסוציאל-דמוקרטיות של צפון אירופה".
  2. והמשיך אורי כץ: "מדינה זקוקה לחברות בין לאומיות על מנת שיכרו את משאבי הטבע שלה – ואם היא זקוקה להם, היא גם צריכה לשלם להם איכשהו. השאלה הבאה היא כמה לשלם להם, או במילים אחרות, איזה מס לגבות. טוב, זו כבר משוואה פשוטה של רווח והפסד – המס צריך להיות נמוך מספיק על מנת שישתלם להם להמשיך ולפתח את המאגרים, אבל לא נמוך יותר מדי. אם חברות הגז יגדילו את הכנסות המדינה באופן משמעותי יהיה ניתן להוריד מיסים אחרים כגון מיסי חברות והכנסה, וכך לתרום לצמיחה, או לשפר את השירותים לציבור. איך נחליט מהו המס האופטימאלי? פשוט מאוד – נקים ועדה."
  3. אנו רוצים להזכיר שחלק ניכר מההתקדמות כיום בעולם נוצרת על ידי אנשים בעלי אמצעים רבים המסוגלים ורוצים להעמיד משאבים פרטיים לטובת הקדמה האנושית. ריצרד ברנסון, ביל ומלינדה גייטס, וורן באפט ועוד. רק לאחרונה הכירה בהחלטה תקדימית ארה"ב בזכויות פרטיות על כריית מינראלים בחלל בכדי לקדם את הנושא.
  4. בשל היכולת והעוצמה הכלכלית של אנשים אלו נעשים כיום מחקרים חשובים בתחומי סרטן ותחומים חשובים אחרים. אנשים מסוגם המסוגלים לרכז משאבים מסוגלים גם להוות אלטרנטיבה פרטית טובה לנושאים חשובים שעד היום היו במימון מדינתי בלבד הדורשים ממון רב. חיוני וחשוב שלא נרדוף אנשים מהסוג הזה.

 ה. אודות ההליך בכנסת ובממשלה

  1. דעתנו איננה נוחה מההליך בו עבר מתווה הגז בכנסת בשלל הבטים. תקצר היריעה כרגע מלפרט את כל ההשגות שיש לנו על תקינות ההליך, ממשל תקין ועוד הבטים שונים שלדעתנו אינם ראויים וכאמור זה איננו מהות הדיון כרגע.
  2. מצב שבו שר הכלכלה מצד אחד אומר שלא ייתן את ידו להשארת הגז באדמה וכי השארותו שם היא אסון ומצד שני איננו מצביע בעד מתווה הגז בשל שיקולים אלקטורליים הוא בלתי סביר ומדגים רק חלק מבעיתיות הדיון הציבורי, ההליך והתוצאה. השר עוזב את תפקידו ובשם העברת מתווה הגז נוצרת בירוקרטיה ממשלתית נוספת.
  3. עם זאת צורת הממשל כיום במערב, כולל בארה"ב, דורשת מקח וממכר גם בהקצבות בכדי לרכז אינטרסים שהם לטובת הכלל וישראל איננה שונה בהבט הזה ממיטב הדמוקרטיות.

ו. אודות ההליך והדיון הציבורי

  1. זוכה פרס נובל בכלכלה (1993) דאגלס נורת מסביר (וגם בגין מחקרים אלו זכה בנובל) שמחיר החיכוך של עשיית העסקים הוא קריטי בפיתוח כלכלות. נורת מוכיח שההתקדמות הכלכלית במסחר הבינ"ל בין שנת 1600 ל-1850 נבעה יותר משינויים ארגוניים מאשר משינויים טכנולוגיים. העליה במסחר נבעה בעיקר מהגברת הביטחון בימים (ירידה בשוד הימי) מה שהוריד את עלויות פרמיות הביטוח הימי, הוריד את הקף כח האדם שהוקצה לבטחון ספינות, הוריד את עלויות הנשק שנדרש לספינות וכולי. יחד עם נורת זכה גם רוברט פוגל שהסביר בצורה מפורטת, מדוייקת ומקיפה מחקרית באופן יוצא דופן – שלא בהכרח פריצות דרך טכנולוגיות מסבירות קדמה כלכלית.
  2. יתרה מכך במהלך הדיון הציבורי שהתפתח בישראל אנו רואים סכנה גדולה להליכים ולתקדימים בדמוקרטיה הישראלית מעבר להגדלת המחיר של עשיית העסקים הבסיסית בישראל.
  3. לדעתנו נעשה כאן נסיון מכוון לקעקע את הלגיטימיות של ההליך הציבורי והלגיטימיות של קבלת ההחלטות של כל אלו שאינם חושבים כמו אלו המתיימרים להיות "חברתיים".
  4. מה שקורה כרגע הוא סכנה שבה דיון ציבורי חשוב ועקרוני נידון באופן פופוליסטי ומתלהם וכתוצאה מכך מושחת.
  5. כחלק מהלך רוח זה מתבצעת פסילה עקרונית ותיוג של מי שאינו שותף לדעה "חברתית" כבעל אינטרס זר.
  6. במסגרת נסיון קיעקוע זה מנסים אלו המתנגדים למתווה הגז למצב את עצמם ככאלו הפועלים ממניעים טהורים בניגוד למתנגדים אליהם.
  7. קונסטנטין בלוז, סגן יושב ראש רשות הגז הטבעי במשרד האנרגיה כתב בפייסבוק: "תוצאות משאל העם תלויות ביצירתיות השקרים שיציגו הצדדים. בינתיים 'המתנגדים' מובילים בשקרים באופן מוחלט – הם הצליחו להחדיר לראשם של אזרחים שאילולא תשובה, היו מחלקים להם את כספי הגז ברחובות… כל הנימוקים על זה שהגז מהווה סה"כ 0.5% מהתוצר, שהכנסות בעלי המאגר בתוך חשבון החשמל של אזרח ממוצע הן פחות מ-10% ושעל מנת שלווייתן, תנין וכריש יפותחו ויהיה פיתוח נוסף בתמר, מישהו צריך להשקיע כ-40 מיליארד ש"ח ב-4 השנים הקרובות. ואם המדינה 'תלאים' אותם – אז היא תצטרך להוציא את זה מתקציבי החינוך, הבריאות, הביטחון ועוד. כיוון שאת זה קשה למכור לציבור, אז גם מצדדי המתווה יצטרכו להמציא שקרים משלהם."
  8. כמו כן ראוי להזכיר את דבריו של אורי כץ בנושא: "הדיון הציבורי בנוגע למדיניות הגז הטבעי סובל מבלבול בין עובדות לדעות, מדמוניזציה של הצדדים לוויכוח ומפנטזיות פרועות ולא מבוססות בכל הנוגע לתרומה הפוטנציאלית של הגז לאיכות חייהם של אזרחי מדינת ישראל".

ז. חשיבות הקניין הפרטי- היוזמה וחוזים עם המדינה

  1. עמדתנו העקרונית היא שחוזים ומכרזים צריך לקיים. רשיונות החיפוש ניתנו והמדינה הייתה צריכה לעמוד מאחורי הרשיונות והחוזים שניתנו. מצב שבו מדינת ישראל אינה עומדת בחוזה חתום עלול להוות אסון גדול לעתיד מדינת ישראל.
  2. כאשר לא עומדים בחוזים עם חברות בינ"ל ועם יזמים יש לכך השלכות ישירות על המשק ועל מיצובה של מדינת ישראל גם (ולא רק) כלווה בשווקים הבינ"ל. כמו גם על העלות של פרמיית הסיכון העולה ומייקרת השקעות של גורמים בינלאומיים בישראל ואת יוקר המחייה בעקבות זאת.
  3. ראוי לציין כי במועד הקמת ועדת שישינסקי ציין שר האוצר בזמנו, ד"ר יובל שטייניץ, במכתב תשובה לשאילתה כי: "שינוי רטורואקטיבי של השיטה" כך כתב, "עבור רשיונות שכבר ניתנו ובוצעו בעבורם השקעות הוא בעייתי משפטית ועקרונית".
  4. בעוד שניתן להסביר באופן מושכל את הצורך לבצע שינוי בחוזים הראשוניים שניתנו במגוון של סיבות בעלות סבירות כזו או אחרת ומסיבות כאלו ואחרות, אין טעם לדעתנו להרחיב כרגע בנושא זה, שכן זה איננו הדיון הרלוונטי כרגע. עם זאת, לאחר השינוי היסודי הזה קשה מאוד להסביר את ההשתהות והרצון לשינוי נוסף.
  5. קבעה המדינה ועדת מומחים בראשות פרופסור ששינסקי שהינו כלכלן בעל שם עולמי. הועדה קבעה את מתווה הגז ואת המיסוי בגינו. רוב הרווחים המיועדים יגיעו למדינת ישראל. קריטריוני הרווחיות וההחזר על ההשקעה ליזמים כפי שקבעה הועדה – הם בטווח המקובל בעולם. הועדה גם קבעה מנגנוני אכיפה שונים לדוגמאלוודא שלא יהיה ניפוח של הוצאות בכדי להקטין את הרווח.
  6. יתרה מכך בכל מקרה שבו התנהלות המפעילים תהיה בלתי סבירה בצורה קיצונית מדינת ישראל תוכל לשנות את התנאים.
  7. מצב בו לאחר הליך שבו ועדה ציבורית קבעה מתווה מיסוי ששינה רטרואקטיבית את התנאים במסגרתם נתנו רשיונות (למרות ההתחייבות שלא לעשות כן) ושגם לאחר הליך ציבורי נוסף שוב יש ערעור ציבורי על מסקנות ועדה מכובדת זו, הוא מצב בלתי נסבל.
  8. אנו מבקשים להזכיר כי פקידים בכירים וכלכלנים בעלי שם ואחריות ציבורית כגון נגידת בנק ישראל הנגידה ד"ר פלוג והמשנה לנגיד פרופסור אקשטיין תומכים במתווה. למיטב ידיעתנו אין אדם רציני שטוען שאנשים אלו או חברי הועדה אינם אנשים רציניים משכילים ובקיאים בתחום.
  9. אנו מבקשים להביא ולהזכיר לועדה הנכבדת את קביעתו של מבקר המדינה בחוות דעתו על התנהלות המדינה בנושא מתווה הגז. לפי דו"ח המבקר בנושא:

"לדעת משרד מבקר המדינה, העובדה שמבין 46 מקבלי הרישיונות שניתנו לשותפויות הכוללות מפעילים אחדים, רק מפעיל בעל ניסיון משמעותי הצליח לגלות שדות גז טבעי בשטחים שבגינם קיבל את הרישיון, מעלה ספק בדבר יכולתם של שאר המפעילים לגלות גז טבעי. במצב הקיים נראה כי פוטנציאל החיפוש אחר שדות נפט חדשים נשאר בידי המפעיל שגילה את שדות הגז מצד אחד ובידי חברות שקיים ספק אם הן בעלות ניסיון מספיק מצד אחר."

 ח. האלטרנטיבה האמיתית המוצעת למתווה הגז

אסור לנו להתעלם כי "המחאה" הלכאורה ציבורית שהתפתחה למתווה הגז היא מחאה כנגד כל מתווה למעט אחד – הלאמה מלאה של תעשיית הגז.

  1. אנו מבקשים להזכיר כי חברת החשמל הזכירה לנו רק לאחרונה את המשמעות של הלאמה כזו כאשר היא בידיים של ועדים חזקים. חברת החשמל היא בעלת חוב של למעלה מ-70 מילארד שקל שהוא למעשה חוב של מדינת ישראל. נסיונות לבצע רפורמות בחברה כושלים כבר שני עשורים. העברת הגז לניהולה של המדינה ירכז כח בידי מונופלים, לא יבזר כח.
  2. יתרה מכך הדוגמאות בעולם ממדינות כמו וונצואלה ואיראן, ובעיקר מזו הראשונה, אינם תומכים בהלאמה. הוגו צ'אבס הלאים את תעשיית הנפט וונצואלה הפכה מיצואנית נפט למדינה קורסת כלכלית עד כדי מצב שבו לא יכלה לספק את צרכי עצמה בתחום האנרגיה. איראן ממצב של יצואנית נפט כשלה מלפתח תעשיית זיקוק נפט ובמשך תקופה ארוכה אף הייתה הקצבת דלק באיראן. לא את הכל ניתן לייחס לסנקציות הכלכליות.
  3. מתוך מאמר של מוטי היינריך 2 ביולי 2015: "גלובס פרסם ראיון עם שר האנרגיה של מקסיקו. השר המקסיקני אחראי מתוקף תפקידו על חברת הנפט והגז הממשלתית פמקס (Pemex). החברה פועלת כמונופול ממשלתי אחד ויחיד שמעוגן בחוקה מאז 1917. כל הנפט והגז של מקסיקו שייכים מאז ומתמיד לעם המקסיקני ולא ל"טייקונים חזירים" כמו באמריקה. רק פמקס רשאית לחפש, לפתח ולהפיק גז ונפט במקסיקו. פמקס שייכת לעם. מפרץ מקסיקו שייך לארצות הברית ולמקסיקו בחלקים שווים. החברות הפרטיות האמריקאיות מפיקות במפרץ כ- 1 מיליון חביות נפט ביום. חברת הנפט של העם המקסיקני מפיקה אפס חביות נפט בשנה."

 ט. חשיבות הזמן

  1. חשוב להדגיש שבזמן שמדינת ישראל יושבת על המדוכה בנושא מתווה הגז שכנתנו מדרום, מצרים, הספיקה לכרות תעלה המחברת בין 3 יבשות, למצוא שדות גז גדולים וככל הנראה לסגור חוזים עם אירופה על אספקת גז. כל זאת ועוד, למרות שהחלה בהליכי חיפוש הגז הרבה אחרינו.
  2. אם לא נשכיל להתקדם יהיו אחרים שיעשו את זה במקומנו.

י. הגז כמשאב לאומי ובטחון אנרגטי

לא אחת עולה הטענה כי הגז ראוי שישאר בישראל ויבטיח בטחון אנרגטי. אנו מתנגדים לקביעה וראייה צרה זו שכן היא תוביל לכך:

  1. שיעשה שימוש לא יעיל בגז. לא ניתן בפועל למנוע יצוא גז. אם מדינת ישראל תחליט להגביל או לאסור יצוא גז, אז במקום ליצא גז גולמי, נייצא מוצרים העשויים מגז – התעשייה הישראלית תייצר מוצרים באמצעות שימוש בגז, אלו יסובסדו בפועל באמצעות האיסור על ייצוא גז, ואותם מוצרים ייוצאו במקום הגז. התהליך לא יוביל לחיסכון בגז אלא בדיוק להפך – לשימוש לא יעיל בגז.
  2. שייקבע מחיר לא ריאלי שיביא לפיתוח לא כלכלי על בסיסו – כפי שקרה עם מחיר המים לחקלאים כאשר מחיר לא ריאלי של מים הביא לפיתוח גידולים עתירי מים במדינה שהיא במחסור כרוני במים.
  3. שנתקבע על פתרון טכנולוגי אחד ולא נפעל במרץ וננצל את היזמות הישראלית לפתרונות אנרגטיים אחרים. סעודיה וכווית ומדינות אחרות שהתקבעו על משאב הנפט לא השכילו לפתח תעשיית היי טק ויזמות כי הן לא היו צריכות.

 כל הנושאים שצויינו (למעט נושא הדמוקרטיה הישראלית) מתגמדים לאורו של נושא אחד חשוב בצורה בלתי רגילה – "הקרן לשימוש ברווחים"

י"א. אודות הקרן לשימוש ברווחים

בידי מדינת ישראל נקרתה הזדמנות בלתי חוזרת לתקן חלקית, אבל בצורה משמעותית, מצב אקטוארי שנגרם כתוצאה משנים של עומס בטחוני, קליטת עליה במצוקה, והתנהלות המדינה שהייתה ועדיין תחת קונספציות כלכליות שגויות. מערכת הביטחון, חברת החשמל וגופים ציבוריים נוספים יצרו גרעונות אקטואריים אדירים במאות רבות של מילארדי שקלים (מעבר לכל הרווחים הצפויים למדינה בגין הכנסות הגז). לדעתנו יצירת קרן שבסיסה הוא רווחי הגז הוא אסון לאומי  (למיטב ידיעתנו העלה את הנושא לדיון ציבורי ח"כ לשעבר משה פייגלין):

  1. קרן כזו תיצור אשליה של עושר ועל בסיסה יהיה תמיד סיבות להגדיל את תקציב המדינה תוך הסתמכות על רווחים עתידיים של הקרן.
  2. קרן כזו היא בסיס לשחיתות מנהלית ופוליטית.
  3. לא ניתן יהיה לאורך זמן לאכוף מדיניות של חסכון ניטראלי ובלתי משתנה אנו לא יכולים לדעת מה תהיה מדיניות ההשקעה ואין מי שיש לו מושג מה נכון יותר לעשות. ברור עם זאת שהיא תהיה מורכבת גם מקניית אג"ח של המדינה ובכך תעוות את הריביות במשק.
  4. יתרה מכך עם הזמן ייתפתחו דרישות להשקעה אקטיבית ביזמויות ובטכנולוגיות מבטיחות. השקעות אלו דינן יהיה כשלון כפי שנכשל בצורה מחפירה ממשל אובמה בנסיונותיו לקידום וסבסוד מקורות אנרגיה חליפיים, ובבחירת טכנולוגיות על ידי ממשל.
  5. מה שיקרה במצב זה שמדינת ישראל באמצעות הקרן תגדיל את התחייבויתיה במקום להקטין אותן. התהליך הזה הוא בלתי נמנע במצב של קרן מהסוג הזה.
  6. הדבר הנכון לעשותו וההכרחי הוא להעביר את הכסף ישירות להגדלת קצב החזר החובות של מדינת ישראל והקטנתם. הקטנה זו היא קריטית ותשפר את מצבה של מדינת ישראל בכל תחום כולל השוטף.
  7. הקטנה זו תשפר את מצב האזרחים בכלל כולל הקטנת תשלומי ריבית על החוב מהתקציב השוטף של המדינה. בדרך זו ניתן יהיה להקטין בהדרגה את נטל המס המושת היום על אזרחי ישראל ולהגדיל את ההכנסה הפנויה של האזרחים העובדים.