נראה שלכל אחד יש עמדה ברורוה ביחס להמלצות ועדת שקד ותגובת הקהילה החרדית. מצד אחד, החילונים רוצים שהחרדים יתגייסו ו"יטחנו" שמירות בצבא כמו שהם עשו. ומצד שני, החרדים מרגישים מאוימים מגזרות חדשות ומפלות אשר עלולות לפגוע באורך חייהם ובעולם התורה.
האמת היא שאלה וגם אלה מפספסים את אחת הנקודות המרכזיות בסיפור.
אחד היסודות החשובים במשטר הדמוקרטי הוא עיקרון השוויון בין האזרחים. שמירה על עיקרון השוויון נועדה לשמור על זכויות האזרחים ועל פי עיקרון זה עורכים בחירות שוויוניות; בקלפי, כל האזרחים נספרים אותו הדבר. קולו של המשכיל שווה לקולו של חסר ההשכלה, קולו של העשיר שווה לקולו של העני. השוויון בזכות ההצבעה משקף את ההכרה בערך השוויון בדמוקרטיה. כל האזרחים שווים בזכותם להשפיע על המדיניות וכולם מושפעים באופן שווה מהמדיניות הנקבעת.
עיקרון השוויון הדמוקרטי נפגע לאורך השנים ע"י הסדרים פוליטיים של בעלי אינטרסים. הסדר "תורתו אמונתו" לדוגמה, נוגד את השוויון והוביל למציאות בה קולם של מספר רבנים ועסקנים חרדים שווה לקולם של אלפי ועשרות אלפי אזרחים.
הסדר "תרתו אומנותו" מעניק לחרדים פטור משירות צבאי, בתנאי להתחייבות ללימודים ב"משרה מלאה" ולהימנעות מהשתלבות בשוק התעסוקה. עסקה זו הפכה את הישיבות ממקום לימוד תורה למסגרת המעניקה הגנה מגיוס בכפיה ומהצורך לעבוד למען כלכלת המשפחה.
באופן זה, התלמידים תלויים לחלוטין בעסקני הישיבות – תלות המקיפה את כל תחומי החיים: מהשכלתם ועולמם התרבותי ועד הלחם של המשפחה.
במשטר הדמוקרטי, בו החלטות נקבעות עפ"י ספירת קולות האזרחים, תלותם של מאות אלפי האברכים בראשי הישיבות מעניקה לרבנים כוח פוליטי עצום. אותם תלמידי ישיבה מקבלים הוראות עבור מי להצביע בקלפי, מתי להפגין והאם ללכת לצבא או לא. קולם של עסקני הישיבות שווה אלפי קולות, דבר שכאמור נוגד את ערך בסיסי בדמוקרטיה.
בהתחשב בכך ובהתחשב בעובדה שההמלצות ועדת שקד אינן צפויות לגרום לגיוס המוני של חרדים, נראה שהאינטרס הדמוקרטי הוא צמצום הסבסוד הממשלתי של הישיבות ובו בזמן נתינת אפשרות לתלמידי הישיבות לעבוד.
הדבר יביא לניתוק התלות של אלפי צעירים (ואף מבוגרים) בקבוצה מצומצמת של עסקנים. לכן, הדיבור ה"יאיר לפידי" על גיוס "כל בחור ישיבה מגיל 18", אינו נכון והדרך הנכונה היא פשוט לתת לזמן לעשות את שלו ולדמוקרטיה לפעול.
האוכלוסייה החרדית היא בעלת הפוטנציאל הגדול ביותר להביא לצמיחת המשק הישראלי בזכות שיעורי הילודה הגבוהים וכמות הצעירים היכולים להשתלב בשוק העבודה. השתלבות תלמידי הישיבות בשוק העבודה והשתחררותם מעסקניו תוביל לעלייה ברמת החיים של כולנו, חילונים וחרדים כאחד.
כפיית הגיוס בזמן שהצבא אינו מעוניין בחרדים וכלל לא בטוח שניתן לקלוט את תלמידי הישיבות, תגרום למתח מיותר בחברה הישראלית ותעכב את ההתקדמות שגם ככה מתרחשת בציבור החרדי.
ולאחינו החרדים, אתם יכולים להיות אזרחים שווים, עצמאיים ולא תלויים בעסקנים המשתמשים בכם לצורך קידומם הפוליטי. לימוד התורה הוא ערך עליון אך לאו דווקא כשהוא בא על חשבון ציבורים אחרים. תהיו אנשים חופשיים המקיימים את אורך חייכם ללא כפייה ממשלתית או פוליטית. הרי מה שוות אמונה וקיום מצוות אם הן באות מתוך מקום של כפייה ואילוץ?
נראה שהמדינה מתחילה להתבגר ולהבין שבכוח וכפייה שום מהלך משמעותי לא יקרה. החברה החרדית אינה נחותה מהציבור החילוני והדתי-לאומי, אלא בדיוק כמו החילונים הם מאמינים בדרך חייהם ומוכנים להילחם כדי להמשיך ולקיים אותה.
הדרך הנכונה היא הדרך הליברלית של ניתוק העסקנים מכספי השלטון ואפשרות בחירה אמתית של ציבור לומדי התורה בדרך חייהם ללא כפייה מצד עסקניהם או מצד הממשלה. כך ניצור חברה חופשית יותר, מתוקנת יותר, צודקת יותר וגם – עשירה יותר.
נכתב ע"י אריאל ויטמן ואיתמר שיאון, חברי הפורום הרעיוני של התנועה הליברלית החדשה.