מכתב החיילים הרעבים צריך לזעזע את כל מי שחרד לדמותה של מדינת ישראל כמדינה צודקת. שכן מודל השירות הצבאי הנהוג כיום אינו שיויוני ואינו צודק. בניגוד לססמאות על "שוויון בשירות" ועל "גיוס לכולם" מעולם לא התקיים שויון כזה ואם יצליחו תוכניות לכפיית גיוס על אוכלוסיות נוספות המצב רק יחמיר. לא דומה שירות ביחידה קרבית הדורשת ניתוק מתמשך מלימודים, עבודה, והתקדמות המועילה באזרחות לשירות בגלי צה"ל או בעיתון מחנה המהווים מקפצה להמשך קריירה ובניית רשת קשרים, כפי שמדגימים פוליטיקאים מסויימים בישראל ובכללם שר האוצר לפיד. מלבד העובדה שאין שירות בתפקיד אחד דומה למשנהו, במיוחד בולט העיוות הנובע מהנטל הכלכלי שמטיל השירות הצבאי על החייל ומשפחתו.
הגיוס לצה"ל מהווה "קנס" על החייל ומשפחתו הנאלצים לממן צרכים בסיסים, הסעות, כביסות, ומימון צרכים נוספים. הצורך של חיילים בשמירה על תקשורת במהלך השירות הוא אחד מאותם רכיבים שעלה בדיון שקיימה ועדת המשנה לכוח-אדם בצה"ל בוועדת החוץ והביטחון , הסתבר כי חיילים רבים הפכו לבעלי חוב לחברות תקשורת ונאלצים להתמודד עם תהליכי הוצאה לפועל ואיסור יציאה מהארץ. לדברי מנהלת אחת העמותות המסייעות לחיילים: "עבור יותר מ-40% מחיילי צה"ל שלהם אין תמיכה במימון מהמשפחה מהווה השירות נטל כלכלי המוביל אותם לחובות כבדים מאוד. הם פונים לעמותות וארגוני סיוע כדי לשרוד את השירות הצבא".
הפתרון הפשוט, המתבקש והמוסרי לסוגייה הוא לשלם שכר ראוי לחיילי החובה, כזה שלא יפחת משכר המינימום הנהוג במשק. לצד הנטל הכלכלי הנוסף של התשלום יש גם רווחים כלכליים גדולים שכן הוא יחסוך לצבא אלפי עריקויות ונפקדויות של חיילים הנאלצים לסייע בפרנסת המשפחה, ייתר אגפי כליאה ומערכות אכיפה הנדרשות כיום וכן חלק ניכר מהתעסוקה האינסופית של מערך תנאי השירות שאינו מסוגל להתמודד עם הבעיות העולות מן המכתב.
מהלך של תחילת תשלום לחיילי צה"ל יפסיק מצד אחד את החרפה אליה מגיעים החיילים במהלך השירות, יסייע למוביליות חברתית בכך שיאפשר גם לחיילים מרקע כלכלי קשה לשרת שירות משמעותי ולצבור חסכונות, ויוביל גם לשיחרור חיילים שאינם מעונינים לשרת תוך ניהול נכון יותר של משאבי כוח האדם בצבא ובאזרחות.