לאור הפירסומים האחרונים בתקשורת על כך שלפי מבקר המדינה בישראל ישנם כמעט מיליון אנשים שאין להם כסף לאוכל, קיבלתי לינק לחוברת סיכום סקר הביטחון התזונתי הראשון של ביטוח לאומי. הסקר עצמו נערך בשנת 2011 והסיכום יצא באוקטובר 2012, אבל הוא מספק הצצה מצויינת למתודולוגיה הבעייתית שבה משתמשים בביטוח לאומי כדי לנפח את כמות הנזקקים כדי להצדיק את קיומו ולייצר לחץ פוליטי וציבורי לניפוח התקציבים שלו. לקישקוש המביך הזה הם קוראים "מחקר". אל תתפלאו אם תגלו "מחקרים" מביכים לפחות באותה רמה בקרב עמותות שהמנכ"לים הדשנים שלהן מתפרנסים מתרומות של תורמים תמימים ומכספי מיסים שהמדינה מעבירה לעמותות שלהם.
בתמצית הסקר נטען שעל פי ממצאיו "81.3% מתושבי ישראל חיים בביטחון תזונתי, ו-18.7% חיים באי ביטחון תזונתי – מעל למחציתם ב"אי ביטחון תזונתי ניכר." – מדובר פה בנתח משמעותי מאוד מהאוכלוסיה, לא בכמה ניצולי שואה או אנורקסיות זניחים מבחינה סטטיסטית. האם באמת יש כ"כ הרבה אנשים רעבים בישראל?
בפתיחת הסקר נכתב "המדגם הנוכחי נבנה באופן בלתי תלוי מבחינת העיתוי, שיטת הדגימה והמוסד הדוגם מזה שבבסיס סקר ההכנסות, שעליו מבוסס דוח העוני" – קישקוש גמור. ביטוח לאומי הוא "בלתי תלוי"? ראו בהמשך התייחסותי לשאלות 39 ו-48 מהסקר בעניין האינטרס של ביטוח לאומי להטות את הסקר והאינטרס של הרבה אנשים לשקר לסוקרים.
לאחר מכן נכתב על האופן שבו נוצר "אי ביטחון תזונתי" ש"התופעה עשויה להיות פרי של מערכת שיקולים רציונלית של המשפחה" – כלומר, עורכי הסקר בעצמם הכניסו סייג ברור לכך שאם אתמול העדפתי לוותר על סטייק כדי לקנות שמלה, זה כנראה לא "חוסר ביטחון תזונתי", אבל הסייג הזה נבלע בהטייה החריפה שמתקיימת בסקר. כמובן, במשפט הבא, מסייגים את הסייג עם סיפורים על "הוצאות פחות חיוניות ופחות גמישות", "החלטות של הכל או כלום", והדוגמאות הניתנות ל"הכל או כלום" הן שכ"ד, חשמל וגז, כאילו שאנשיםולא צורכים שום דבר אחר כמו בגדים וקוסמטיקה, וכאילו שלא ניתן לחסוך גם בחשמל ובגז (ובמים, ובעוד הרבה דברים אחרים, ולפחות בחלק מהמקרים לחסוך גם בשכ"ד ע"י מעבר לדירה זולה יותר או עם ההורים או עם שותפים). יש לזכור כל העת שיש לנו לא מעט משפחות מרובות ילדים, בעיקר במגזר הערבי ובמגזר החרדי, שבוחרות באורח חיים חסכוני ולעיתים קרובות בהעדפה לעשות יותר ילדים ולהאכיל אותם בביסקוויטים זולים מסוכר ומרגרינה מאשר לעשות פחות ילדים ולהאכיל אותם בלחם איכותי עשיר יותר בחלבון וסיבים. במגזר החילוני ניתן למצוא את מקביליהם עם פחות ילדים או בלי ילדים בכלל, מעדיפים, כמוני, לוותר על מאכלים שונים כדי לקנות דברים אחרים, וגם אנשים כמוני נחשבים כבעלי "חוסר ביטחון תזונתי" במידה מסויימת למרבה האבסורד.
החלטתי להתייחס לשאלות וההיגדים שנשאלו בסקר הזה, כדי להראות עד כמה זה מגוחך שלכאורה הצטברו לנו כ"כ הרבה רעבים אבל אנחנו לא רואים אותם בשום מקום, זה הרי כבר לא מיעוט זניח סטטיסטית של רעבים הספונים בביתם כמו למשל חלק מניצולי השואה שעודם עימנו, אלא נתח נכבד מאוד מאוכלוסיית ישראל.
שאלה 9: איזה מהמשפטים הבאים מתאר באופן הכי טוב את האוכל שנצטרך בביתך בשנה שעברה?
אחת התשובות: "יש לנו מספיק, אבל לא תמיד מהסוגים שאנחנו רוצים" – כלומר, אם אני רוצה לקנות נתח בקר יוקרתי שעולה קרוב ל-200 ש"ח לקילו והסתפקתי בנתח שעולה הרבה פחות, יש לי מידה כלשהי של "חוסר ביטחון תזונתי".
אז מה הסיבות שלא אוכלים מספיק בבית?
היגד 11: "אין מספיק זמן לקניות או בישול" – כלומר, אנשים שלא יודעים לארגן את הזמן שלהם בצורה נכונה או שפשוט עובדים הרבה, בין אם הם פועלי פס ייצור שעובדים בשכר מינימום ובין אם הם אנשי הייטק וורקוהולים עם משכורת מנופחת, הם בעלי מידה כלשהי של "חוסר ביטחון תזונתי", כי "אין להם מספיק זמן לקניות או בישול".
היגד 12: "קשה מידי להגיע למכולת/לסופרמרקט" – מה זה "קשה מידי"? תדירות אוטובוסים נמוכה?
היגד 13: "שמירה על דיאטה של אחד או יותר מבני המשפחה" – ברצינות?? לפי אנשים שעושים דיאטה מודדים "ביטחון תזונתי"??
היגד 14: "אין בבית תנור שעובד" – כי בישול עושים רק בתנור?! אני אכלתי במהלך השנים הרבה מאוד ארוחות חמות שהוכנו בסיר או במחבת על כיריים, גם למדתי לבשל במיקרו כדי לחסוך זמן. איך זה מעיד על "חוסר ביטחון תזונתי"??
היגד 15: "קשה לבשל או לאכול בגלל בעיות בריאות" – אז אם יש לי בעיות עיכול זה "חוסר ביטחון תזונתי" שהמדינה אמורה לטפל בו ע"י כך שתספק לי יותר אוכל?…
היגד 17: "סוג המזון שאני רוצה אינו זמין" – ר' תשובה לשאלה 9.
היגדים 18, 19, 20 הם חזרה על היגדים 11, 12, 13 (בהתאמה)!!
היגד 21: "חששנו (חששתי) שנגמור את האוכל לפני שיהיה לנו כסף לקנות עוד" – לאיזה מקרים זה תקף? אנשים שמעדיפים למשוך מזומן במקום להשתמש באשראי? אנשים שלא מכלכלים את קניות המזון שלהם בצורה נכונה? אפשר לשאול את זה גם לגבי היגד 22 ("האוכל שקנינו לא הספיק, ולא היה לנו כסף כדי לקנות יותר").
היגד 23: "לא היה לנו מספיק כסף לאכול ארוחות מאוזנות" – האם הנסקרים הם תזונאים שיכולים לענות על זה? אותה שאלה ניתן לשאול לגבי היגד 25 ("לא היה באפשרותנו לתת לילדים ארוחות מאוזנות כי לא היה לנו כסף").
היגד 24: "סמכנו על מספר מזונות זולים כדי להאכיל את הילדים, כי הכסף שעמד לרשותנו הלך ונגמר" – מאיזו סיבה הכסף הלך ונגמר?
שאלה 29: "האם בשנה האחרונה אכלתם פחות ממה שרציתם כי לא היה מספיק כסף כדי לקנות אוכל?" – כלומר, אם רציתי עוד קינוח אבל לא היה לי תקציב לזה, אז אני ב"חוסר ביטחון תזונתי" במידה מסויימת.
שאלה 30: "האם בשנה האחרונה , אתה ומבוגרים אחרים בבית הייתם רעבים ולא אכלתם, כי לא היה לכם מספיק כסף לקנות אוכל?" – שוב, מאיזו סיבה "לא היה כסף"? באילו סיטואציות? מצב שבו שכחתי את הארנק בבית ונהייתי רעבה בטיול של 25 ק"מ לאיזור התעשייה ובחזרה, הוא לא מצב של "חוסר ביטחון תזונתי".
שאלות 39 ("במהלך השנה שעברה, כל כמה זמן קרה שנעזרת בבני משפחה או בחברים כדי להשיג אוכל לך או לבני המשפחה שלך?") ו-40 ("במהלך השנה שעברה, כל כמה זמן קרה שנעזרת בארגון התנדבותי, המספק מזון, כדי להשיג אוכל לך או לבני המשפחה שלך?") אינן בהכרח מעידות על "חוסר ביטחון תזונתי". בהחלט יתכן שאנשים רבים נעזרים באחרים במסגרת "שנור" ולא מפאת חוסר ברירה (בעניין זה ראו התייחסותי לשאלה 48). יתרה מכך, אם אנשים נעזרו בחברים, משפחה או אירגונים שמתרימים באופן וולנטרי כדי להאכיל, זה למעשה פותר את "חוסר הביטחון התזונתי", שהרי הפונים לעזרה השיגו אוכל. עושה רושם שיש בסקר הזה מובלעת ש"ביטחון תזונתי" זה רק מתי שאנשים מסתמכים על עזרת המדינה שניתנת ע"י גביית כסף כפויה מאחרים, ואילו עזרה הדדית וולנטרית בקהילה מעידה על בעיה. זה לא מפליא שאירגון מנופח ומושחת כמו ביטוח לאומי מטה את הסקר שהוא עורך כדי להצדיק את קיומו המנופח וסחיטת כספים נוספים מהציבור.
שאלה 44: במהלך השנה האחרונה, האם לילד/ים היו קשיי ריכוז וקשב בכיתה?" – לכל ילד במהלך השנה יש שעות או ימים שקשה לו להתרכז בכיתה, וכמובן יש גם ילדים שמאובחנים עם הפרעת קשב וריכוז נוירולוגית. איך זה קשור ל"ביטחון תזונתי" ללא בירור מקצועי של כל מקרה לגופו?
שאלה 45: "האם אתה חושב שזה היה בעיקר בגלל צריכת מזון לא מספיקה" – מה זה משנה מה ההורה חושב? האם ההורה מוסמך לענות על שאלה כזו? זו שאלה לבירור נוירולוגי, גסטרואנטרולוגי ותזונתי מקצועי!
שאלה 47: "האם צמצמת או ויתרת על צריכת מזון כדי לרכוש מוצרים ושירותים אחרים ב-3 החודשים האחרונים?" – בוודאי. אני וויתרתי על מסעדות ועל אכילה בחוץ ועל פירות אקזוטיים בסופר, כדי לקנות לעצמי איפור יוקרתי. גם אני סובלת מ"חוסר ביטחון תזונתי".
שאלה 48: "מהי ההכנסה המשפחתית נטו לחודש שלכם מכל המקורות (עבודה, פנסיה, קצבאות, הון וכו') בממוצע?" – יש לזכור שבתחילת הסקר, הסוקר מברר קודם כל עם מי בדיוק הוא מדבר (שם, מצב משפחתי וכו'). לאנשים שמעלימים הכנסות וכאלה שמשתמשים בהעלמת הכנסות כדי לשנורר הטבות ממערכת הרווחה, דיי ברור שהם חייבים לשקר ולהתמסכן במהלך הסקר, על אחת כמה וכמה בשאלה ישירה על רמת ההכנסה המשפחתית נטו. מסיבה זו מי רוצה לדעת כמה אנשים באמת מכניסים כל חודש, צריך להסתכל על סקרי הוצאות וציוד בבית, ולא על הכנסה מדווחת. כשמסתכלים על הסקרים האלה, מגלים פער משמעותי ממה שמדווח בסקרים שנוגעים להכנסה מדווחת. רואים את הפער הזה גם בהערכות לגבי היקף העלמות המיסים בישראל. כלומר, סביר שהרבה מאוד אנשים משקרים ב"מחקר" הזה שאמור לבדוק "ביטחון תזונתי", וגם אם נניח שלא נמצא אפילו שקרן אחד מבין המשיבים, הרי שהשאלות וההיגדים מנוסחים באופן ברור כדי להטות את התוצאות בכל מקרה.
בפעם הבאה שמספרים לכם שמדינת ישראל מוצפת רעבים, כדאי שתבדקו מי אסף את הנתונים האלה ובעיקר באיזה אופן הנתונים האלה נאספו.
שתי הערות לתשומת לבכם:
1. לא מדובר פה בשאלות בודדות מתוך סקר ענק שיכולות להיות מוטות באופן לא מכוון במידה מסויימת וש"נבלעות" בתוך שאר השאלות, אלא בהטייה של אחוז ניכר מכלל השאלות (סה"כ 65 סעיפים, מתוכם 61 הם שאלות והיגדים לנסקר, ומתוך אותם 61 יש 16 שמהותם איסוף נתונים דמוגרפיים על הנסקר. כלומר, נשארנו עם 45 שאלות והיגדים שבודקים את "הביטחון התזונתי" עצמו, ומתוכם 22 מוטים בדרגות שונות באופן ברור.
2. אינני טוענת שבישראל אין בכלל עניים/רעבים, אלא שהמצב לא גרוע כמו שביטוח לאומי, עמותות שונות ואולי גם מבקר המדינה, היו רוצים שנחשב.
מה הפיתרון שאני מציעה עבור אלה שבכל זאת כן סובלים מעוני ורעב? כל מיני דברים שאפרט בהזדמנות אחרת, אבל הנה משהו מיידי, פשוט לביצוע מבחינה בירוקרטית ביחס לדברים אחרים, זניח מבחינה תקציבית ושיכול לעשות הבדל עצום עבור כל אזרחי המדינה ובפרט עבור עניים ורעבים: ביטול המכסים או לכל הפחות הורדה משמעותית של גובה המכסים, שכן אלה ממילא מייצרים הכנסה נמוכה שמהווה שבריר מהכנסות המדינה, ומתוכם אחוז נמוך מאוד מגיע ממזון – צריך להסתכל לא רק על הכסף שנכנס מהמיסוי הזה אלא גם על הכסף שלא נכנס ממנו כי אנשים מלכתחילה לא מייבאים הרבה דברים בגלל המכסים הגבוהים, ועל הכסף שמתבזבז כשעניים נזקקים לתמיכה כי המכסים הגבוהים מונעים תחרות וגורמים להעלאת מחירים.
תודה לאיתמר שיאון על הלינק למחקר של בט"ל ולאריק שפע על הסבת תשומת לבי להכנסות ממכסים וחלקן בתקציב המדינה.
תוספת מאוחרת: עוד על המתודולוגיה של המעבר בין שאלות הסקר, אתם מוזמנים לקרוא ביקורת של זוהר דרוקמן, שעניתי עליה בתגובות לאחד השיתופים בפייסבוק.