אז דב חנין Dov Khenin *דורש* מהממשלה להעלות את שכר המינימום ל-30 ש"ח בשעה. לכאורה נשמע נחמד – לאסור על כל העסקה בשכר נמוך מזה ע"י איומי כליאה יסדר היטב את הסטטיסטיקות – השכר של כולם יהיה גבוה יותר נומינלית. בפועל – עוד דוגמא להצעת מדיניות שמניעיה טובים (טוב, אני לא משוכנע לגבי זה, דב חנין לא אדיוט אחרי הכל, אני מאמין) והשלכותיה חמורות. האם שכר המינימום יעלה את איכות החיים של האזרח הקטן? האם הוא אפילו יקטין את האי-שיוויון?
בואו נתחיל מהתיאוריה, ואחרי זה נעבור לאמפיריקה – בשוק המשכורת נקבעת במשא ומתן בין המעסיק למועסק. המועסק תמיד ירצה משכורת גדולה ככל האפשר, והמעסיק לעולם לא יסכים (למעט מקרי צדקה ומניעים שאינם כלכליים) לתת לעובד יותר מהערך שהוא מאמין שהוא מניב לעסק שלו. זה הגיוני – עסק שנותן משכורות גבוהות יותר מההכנסות שלו (בנוסף להוצאות האדירות – מיסים, שכירות, ארנונה, וכו') לא ישרוד זמן ממושך. הגדלת שכר המינימום מעל לשכר מינימום טבעי של השוק (וכן, ייתכן בהחלט שיש שכר מינימום חיובי טבעי בשווקים הומוגניים בהם רק הכישרון קובע, מחקרים על זה עדיין נערכים) תוביל בפשטות – לדחיקת העובדים החלשים ביותר משוק העבודה. שכר מינימום הוא למעשה מקרה פרטי של פיקוח על מחירים (עליו כתבתי בעבר כאן: https://liberal.co.il/
אבל זה רק האפקט המידי.
הנתונים האמיתיים הרבה יותר מעניינים. כשמחפשים השפעה של שכר מינימום על האבטלה באופן כללי – קשה למצוא אותה. היא נבלעת בים ההשפעות הכלכליות, ב"רעש" של השוק. אבל אם עושים פילוח חכם – של אוכלוסיות חזקות וחלשות – אז מגלים את ההשפעות. ככל שלאוכלוסיה יש פחות שנות השכלה, למשל, ניתן לראות השפעה הולכת וגוברת של העלאת שכר המינימום על האבטלה*:
https://www.youtube.com/
חוקי העבודה דוחקים את החלשים ביותר משוק העבודה. הם למעשה מהווים מסוכה שיש לדלג עליה כדי להיכנס לשוק העבודה ולהתחיל לנוע מעלה בסולם הכנסה (מה שאכן קורה בשוק חופשי. למשל, האמפיריקות מראות שאפילו בתקופת הצמיחה הכי לא שוויונית בארה"ב עד בוש ואובמה, 70-90, רוב מי שהתחיל בשני העשירונים התחתונים הגיע תוך כ-15 שנה לשני העשירונים העליונים. התופעה הזו של מוביליות חברתית חוזרת בהרבה מדינות ובעיקר בשווקים חופשיים יותר).
אותה מסקנה תקפה לגבי חתכים אחרים – למשל אוכלוסיות מופלות. תומאס סואל מראה ב"יסודות הכלכלה" איך ריבוי בחוקי עבודה ובעיקר שכר מינימום למעשה מוזיל את עלותה של האפליה, ומגדיל את הבעיה של קבוצות חלשות מלכתחילה:
"משלהי המאה התשע-עשרה ועד אחרי אמצע המאה העשרים היה שיעור השתתפותם של השחורים האמריקנים בכוח העבודה גבוה במקצת משיעור השתתפותם של הלבנים. במילים אחרות: במשך התקופה הארוכה שקדמה להעלאה ההולכת וגוברת של שיעורי שכר המינימום, היה שיעור העסקת השחורים בשכר שניתן להם דומה לשיעור העסקת הלבנים בשכר השונה ביותר שניתן להם. שכר המינימום שינה את פני הדברים, ואלה שנפגעו במיוחד מן האבטלה שנוצרה היו בני נוער שחורים ממין זכר.
שנת 1949, השנה שקדמה לשורת העליות בשכר המינימום, הייתה שנת מיתון. ובכל זאת, האבטלה בקרב נערים שחורים באותה שנה הייתה נמוכה מכפי שהייתה אחר כך, בתקופת הגאות של שנות השישים… אם ניטול את שנת 1948, שהייתה שנה פחות יוצאת דופן, כבסיס להשוואה, נגלה שרמת האבטלה בקרב בני-נוער שחורים הייתה אז פחות מחצי הרמה שנמצאה אחר כך, בשנות השישים, ופחות משליש הרמה שנרשמה בשנות השבעים. יתר על כן, רמת האבטלה בקרב נערים שחורים בני 16 ו-17 לא הייתה גבוהה בשנת 1948 מכפי שהייתה בקרב נערים לבנים בני אותם גילים. אבל אחרי שהחלה שורה של העלאות בשכר המינימום, לא זו בלבד שאבטלת הנערים השחורים הרקיעה שחקים, אלא שהייתה כפולה ויותר מרמת האבטלה של נערים לבנים. שיעור האבטלה בין בני-נוער שחורים חצה את קו ה-30% בתחילת המאה העשרים ואחת".
עובדים מופלים (כלומר – ממיעוט מופלה) עולים בד"כ פחות, ובשוק חופשי ותחרותי יש לחץ כלכלי על בעלי עסקים להעסיק גם עובדים מופלים, שנותנים את אותה תפוקה בשכר נמוך יותר (זו גם הסיבה שרואים אפליה רבה יותר הרבה פעמים בסקטור הציבורי מאשר הפרטי – אין שיקולי רווח ואין תחרותיות). דוגמא למקרים כאלו בארץ: מועצות המזון, שנוטות לאפליה של האוכלוסיה הערבית.
השכר נוטה להשתוות עם הזמן כאשר האפליה נעלמת בגלל התערבבות של האוכלוסיה המופלה באוכלוסיה הכללית.
(בדרא"פ, למשל, ארגוני עובדים לבנים הם אלה שדרשו החלת שכר מינימום לשחורים על מנת להוציא את אותם משוק העבודה. וולטר וויליאמס מדבר על זה:http://www.youtube.com/
דוגמא נוספת מאוד בולטת ראינו לאחרונה, כשבנט הכריז שצריך לאכוף את חוקי זכויות העובדים גם על המסתננים. לא מטוב ליבו ורחמיו עליהם, כמובן).
בתחילת שנות התשעים פורסם מאמר מפורסם שהכה גלים בקהילה הכלכלית שכביכול מצא שבתחום המזון המהיר (שהוא תחום שמעסיק עובדים בתחתית סולם ההכנסה בד"כ) לא הייתה השפעה לשכר המינימום מעבר למה שניתן לסווג כשגיאה סטטיסטית (http://en.wikipedia.org/
בדיקות וניסיונות לבצע את המחקר מחדש גילו שהמתודולוגיה שלו הייתה מאוד בעייתית – המחקר סקר רק את רשתות המזון המהיר *ששרדו* את העלאה של שכר המינימום. שילוב התוצאות ממחקר זה ואחרים מוביל למסקנה שעיקר ההשפעה של שכר המינימום היא ככל הנראה סגירה של עסקים רבים קיימים ויותר מכך – האטה בפתיחת של עסקים חדשים.
שכר המינימום למעשה מהווה חסם שוק מאוד חזק לפתיחת עסקים, ולכן תורם לריכוזיות. העסקים היחידים שיכולים לעמוד בהעלאה פתאומית של שכר המינימום הם בד"כ העסקים הגדולים.
כתוצאה כמובן שהמחירים לצרכן עולים (לכלל הצרכנים), במקביל לצמצום בשוק התעסוקה שגורם לכך שיותר ויותר עבודות נכנסות לתחום המשכורות הנמוכות.
איך כן אפשר להוריד את יוקר המחיה מבלי להפעיל אמצעים דרקוניים ומבלי לפגוע באוכלוסיות החלשות ביותר? התשובה פשוטה – הורדת מכסי מגן, הוזלת הנדל"ן (הפשרת קרקעות, הפחתת בירוקרטיה), צמצום במיסוי, ובעיקר הרגרסיבי (לא בהכרח יוביל לגביה מופחתת, אגב).
אך כל אלו לא יעלו על הדעת של ח"כ דב חנין. הח"כ שכונה "אלוף החקיקה של הכנסת" מעוניין בעיקר בהגדלת סמכויותיה ושליטתה של הממשלה בהיבטי החיים הכלכליים. האם זה הגיוני שלאנשים כאלו (ומנגד – אנשים כמו לפיד, מירי רגב, בנט וכדו') תהיה השפעה כל כך חזקה על החיים שלנו?
————————–
*חשוב לציין כי הפרמטר החשוב הוא פחות האבטלה, ויותר אחוז התעסוקה. האבטלה מודדת רק את אלו שמחפשים עבודה באותו רגע, בחלק מהמדינות רק בלשכת התעסוקה.