תקציב החינוך לשנת 2003: 24 מיליארד ש"ח.
תקציב החינוך לשנת 2017: 57 מיליארד ש"ח.
גידול של כ100% (במונחים ריאליים) תוך 14 שנה.
בכמה גדלה אוכלוסיית ישראל מאז?
בכמה גדלה אוכלוסיית הילדים והנוער בישראל?
בכמה השתנו תוצאות מערכת החינוך בישראל?
ומכאן המסקנה – בכמה גדל הבזבוז הממשלתי בתחום החינוך? בכ50%.
וכך יצא שבנט הבטיח לעבור לשיטת השוברים, לשפר את החינוך ולהחזירו לאחריות האזרח ובמקביל לחסוך כסף ולהחזירו לאזרח, אבל התחרט ועבר לשיטת הבזבוזים.
רק כדי שתיכנסו לפרופורציות הבזבוז: עם תקציב החינוך הנוכחי אפשר לתת לכל תלמיד יותר מ30,000 ₪ בשנה.
כתב פרופ Omer Moav:
"הפתעה: עוד תקציב למערכת ציבורית לא מתורגם לשירות טוב יותר לציבור
"דו"ח חדש של ה-OECD: ההשקעה בתלמידים [בישראל] עלתה – המערכת נותרה מאחור"
כבר שנים שאני מתווכח עם חלק מידידי הפרופסורים והדוקטורים לכלכלה, שטוענים שיש להגדיל את ההוצאה הציבורית בישראל, ולהעלות מיסים למימון ההוצאה הזו, משום שחייבים לשפר את השירות לציבור ולהקטין פערים. מטבע הדברים עמדתם (שהיא גם עמדת בנק ישראל) זוכה לתשומת לב תקשורתית רבה יותר מהעמדה המתנגדת להעלאת מיסים.
הטענה היא שיחסית למדינות ה-OECD שיעור המס הממוצע בישראל מעט נמוך, ורצוי לשאוף לממוצע. מדוע לשאוף לממוצע דווקא לא ברור לי, אבל אם הקריטריון הוא הממוצע אז כדאי להעמיד דברים על דיוקם: העשירון העליון בישראל משלם מיסים יותר מהממוצע ב-OECD. יתר העשירונים פחות. האם רצוי, לטובת הציבור בישראל, להעלות מיסים על 9 העשירונים הנמוכים ולהוריד מיסים על העשירון העליון? ספק רב, או שכאן הטיעון של שאיפה לממוצע כבר לא תופס?
יתרה מזו, ההמלצה להעלות מיסים מלווה לרוב בטענה שניתן להגדיל את נטל המס ללא פגיעה בצמיחה הכלכלית. אבל העובדות שונות: על פי מחקר רב העלאת מיסים (במדינות מפותחות שבהן שיעורי המס די גבוהים) פוגעת בצמיחה.
ואחרון: אין כל אחיזה במציאות לטענה שתוספת תקציב משפרת שירות. עוד תקציב למערכת ציבורית ללא התניה ברפורמה לשיפור השירות בסה"כ מאפשרת עוד בזבוז וחוסר יעילות. בקרב המדינות המפותחות, לדוגמה, יש מתאם אפס בין הוצאה לחינוך לבין הישגי תלמידים.
מה שבטוח נכון זה שעוד מיסים פוגעים ברווחה של הציבור שנשאר עם פחות כסף לשימושו. תוספת המיסוי הפרוגרסיבי גם מקטינה פערים: היא פוגעת בציבור אבל הפגיעה רבה יותר ככל שההכנסה גבוה יותר. פשוט נפלא – מעלים מיסים ובקלות משיגים את המטרה החשובה של צמצום פערים (גם אם פוגעים בכלל הציבור – העיקר האי-שוויון) "
נפתלי בנט
משה כחלון
Benjamin Netanyahu – בנימין נתניהו