פוסט זה הוא תמצות של פוסט שכתבתי בבלוג שלי. מי שאוהב את התוכן מוזמן להירשם שם ולקבל עדכונים על פוסטים חדשים במייל.
המדינות הסקנדינביות מהוות מוקד לשיח כלכלי סוער. הסוציאליסטים משתמשים בקיום מדינות אלה כדי לטעון שמדינת רווחה היא מודל נהדר שיכול להתקיים במציאות. ליבראלים בניגוד לכך מערערים על הנחת המוצא לפיה מדובר במדינות סוציאליסטיות – וטוענים כי המדינות הסקנדינביות קפיטליסטיות.
שבדיה היא דוגמא מעניינת ורלוונטית. שבדיה ממוקמת שלישית במדד התחרותיות מחד, וידועה בתור מדינה סוציאליסטית מאוד, המטילה מסים גבוהים על האזרחים שלה מאידך.
אנחנו נתמקד בחופש העסקי של שבדיה ובדרך המיוחדת בה היא בוחרת לנהל את מדיניות הרווחה שלה בתחומי הבריאות והחינוך.
חופש כלכלי
קודם כל, אנתח את ההבדלים בינינו לבין שבדיה לפי מדד החופש הכלכלי (עליו הסברתי בעבר כאן) בכל פרמטר בנפרד.
במונחי הוצאות ממשלתיות וחופש פיסקאלי שבדיה מכילה הרבה יותר רווחה מישראל. ( היא עושה זאת בדרך ייחודית – ונעסוק בנקודה זו בהמשך).
שבדיה נקייה משחיתות ומבטיחה זכויות קניין יותר מישראל. מאחר וישראל גם היא לא נמצאת מתחת לממוצע העולמי – לא מדובר בפערים המעידים על שחיתות של ממש, אלא על חוסר יעילות משפטית גרידא.
נקודה זאת בלבד אזקוף לזכות התרבות השבדית – בהיעדר נימוק טוב יותר. את כל שאר יתרונותיה, אני זוקף להתנהלות כלכלית חכמה יותר.
לעומת זאת, בחופש להשקיע, בחופש פיננסי ובחופש עסקי שבדיה עוקפת את ישראל בהפרש ניכר.
להזכירכם, החופש להשקיע הוא החופש של חוסכים להשקיע היכן שיבחרו, והחופש העסקי נמדד ברגולציה המוטלת על בעל העסק. ישראל ממוקמת במקום ה109 מתוך 144 מדינות במספר הימים הנדרש לפתוח עסק, ובמקום ה90 מבחינת נטל הרגולציה.
בשאר התחומים אין הבדלים ניכרים בין שבדיה לישראל (למעט תחום החופש התעסוקתי. בפתרון לתחום תעסקותי נגעתי בפוסט הקודם).
שבדיה ממוקמת כיום במקום השלישי במדד התחרותיות העולמי.
כתבי The Marker הלכו ושאלו בשבדיה עצמה כדי לשמוע מהשבדים מה סוד ההצלחה שלהם. להלן קטעים נבחרים מהראיונות.
ראשית עם פרופסור אורג'אן סולוול:
אין בעיות באיכות השירותים לאחר ההפרטה?
"בשורה התחתונה הציבור אוהב את התחרות, ואת העיקרון שלפיו אם הוא לא מרוצה מבית חולים אחד או בית ספר אחד הוא פשוט הולך לאחר. אפשר אפילו ללכת לבית חולים בחו"ל. אנשים כאן יודעים לעשות את הבדיקות ואת השיקולים שלהם. אם פעם היו רגילים לקבל את מה שהשלטון נותן, כיום, הצרכנים של שירותי הרווחה הרבה יותר מתוחכמים".
לאחר מכן עם המשנה לנגיד:
סוונטה אוברג המשנה לנגיד
מהן הרפורמות ששוודיה צריכה לבצע כעת?
"צריך להגמיש את ההגנה על התעסוקה. השיטה הנוכחית לא עונה על צורכי הצעירים. צריך להוריד את שיעורי המס, ואת מס רווחי ההון שמגיע ל-30%. המס יצר תופעה שזכתה לכינוי 'הפרדוקס השוודי': חברות סטארט-אפ ממהרות לעשות אקזיט ולהימכר, כי אין תמריץ להקים חברה גדולה ולשכור עובדים בשוודיה. בחלק מהמקרים, במקום לפטר היו שולחים אנשים הביתה לפנסיה מוקדמת. זה נגמר".
ושר האוצר אף יותר חריף:
מדינת הרווחה השוודית ידועה מאוד בעולם, אבל אתה שינית אותה. למה ואיך?
"יש לנו מסורת של שילוב פתיחות כלכלית עם רשת ביטחון חברתית. הוספנו הקפדה על אחריות תקציבית – וזה יסוד מרכזי באמינות שלנו. בשנתיים האחרונות ביצענו גם רפורמות לחיזוק התמריצים לעבודה. אנחנו מנסים להתאים את עצמנו למציאות הגלובלית, תוך יצירת בסיס רחב שבו נספק חינוך וסיוע – יחד עם הגדלת הגמישות בשוק העבודה".
איך מבצעים את זה?
"באמצעות שלוש פעולות. הראשונה היא הורדת מסים: עד 2006 השוודי הממוצע היה משלם את שיעור המס השולי הגבוה במדינות המתפתחות, וכיום אנחנו לא רחוקים מהממוצע של ה-OECD עבור בעלי שכר נמוך וממוצע. בעלי שכר גבוה ממשיכים לשלם מסים גבוהים.
הפעולה השנייה שביצענו היא רפורמה במדיניות הרווחה, בעיקר במה שנוגע לביטוח מחלה. עשינו שינוי דרמטי במטרה לכוון אנשים חזרה לעבודה. הדבר השלישי היה ייעול של מערכת הרווחה: הכנסנו מבנה של יעדים ובקרה ויצרנו תחרות בין ספקי שירותים ציבוריים ופרטיים. כך חיזקנו את מערכת החינוך".
אנדרס בורג – שר האוצר
איך קורה שמשפחות ההון בשוודיה לא פוגעות בכלכלה, בעוד במדינות אחרות הן מעכבות את הצמיחה?
"אנחנו מאמינים בבעלות פרטית. חשוב לדעת מי הבעלים של חברה. אף שיש לנו שוק הון מפותח, כשזה מגיע לניהול חברה אנחנו חושבים שבעלות חזקה היא דבר מבוקש. אבל זו גישה שחייבת להיות מבוססת על שוק מקומי תחרותי. לא נקבל מציאות שתעכב יזמות וחברות חדשות, או שתאפשר יצירה של חברות מונופוליסטיות או כאלה שיגרפו רווחים 'אוליגרכיים'.
בשנים האחרונות ביצענו דה-רגולציה עמוקה של הכלכלה. אני חושב שזה תרם לנו. לפני 15 שנה השוודים שילמו את המחירים הגבוהים בעולם עבור מזון. כיום, בגלל הכנסת התחרות בייצור ובקמעונות, מחירי המזון בשוודיה הם בין הנמוכים במדינות המפותחות".
בדברו על הוזלת מחירי המזון לא מזכיר שר האוצר השבדי כי שוק המזון הפך לתחרותי בין השאר עקב הורדת הפיקוח על ייבוא מתחרה.
כאשר השר נשאל איך קורה שמשפחות ההון לא צוברות כוח – הוא ממקד את ההסבר שלו בדה-רגולציה. חופש עסקי – הוא המפתח למניעת היווצרות של מונופולים.
יצירת תנאים בהם לעסקים קל להפתח ולהתחרות בתחרות הוגנת זה מול זה – ובהם הצרכן יכול לבחור בעצמו מהותית לא רק לשוק הפרטי.
שוק ציבורי שהוא גם שוק פרטי
שבדיה מיישמת נכון להיום את שיטת השוברים של מילטון פרידמן – הן בתחום החינוך והן בתחום הבריאות.
אסביר באופן כללי איך שיטת השוברים עובדת בחינוך (גם בבריאות היא עובדת באופן די דומה):
– כל הורה מקבל שובר. השובר מאפשר לו לשלוח את ילדו לקבל חינוך.
– בית ספר פרטי מעניק חינוך לילד בתמורה לשובר – ואת השובר הוא מביא למדינה.
– המדינה בתורה משלמת לבית ספר תגמול על התלמיד, את החלק היחסי בתקציב לעלות של ילד אחד.
– כלומר, כל בית ספר מקבל מהמדינה כסף לפי כמות התלמידים שלומדים אצלו, והמדינה מעניקה חינוך בעלות זהה לכל ילד.
הרציונל מאחורי השיטה היא שכך יווצרו בתי ספר שיענו על צורכי ההורים באופן אידאלי. בתי הספר יתחרו ביניהם על התנהתלות יעילה ומספקת – כדי שההורים יהיו כמה שיותר שבעי רצון.
האם שיטת השוברים מצליחה במטרותיה?
שיטת השוברים בחינוך
בתי הספר הפרטיים מצליחים יותר במבחני PISA:
נראה כי גם במדד שביעות הרצון של ההורים, התלמידים ואפילו המורים – בתי הספר הפרטיים נוחלים הצלחות גדולות יותר.
מחקרים נוספים אף מראים כי יש חשיבות גדולה לשני מאפיינים של יישום שיטת השוברים בשבדיה:
– אין חסמים לפתיחת בתי ספר חדשים.
– בתי הספר הפרטיים לא יכולים לגבות תשלום נוסף מהורים בעבור השירותים שהם נותנים, ולא יכולים שלא לקבל תלמידים על סמך הכנסה כספית, רקע אתני, או יכולת.
מחקרים מלמדים כי יש שני מאפיינים שהופכים את שיטת השוברים השבדית להצלחה:
* בתי ספר אינם רשאים לגבות תשלום נוסף מההורים על הלימודים, ואינם רשאים לבחור אילו תלמידים לקבל ואילו לא – אפילו אין להם רשות לסנן על סמך כישורים. כך לא נוצרת סגרגציה (או cream -skimming) כלומר מצב בו בתי ספר פרטיים בשיטה הם "לעשירים בלבד".
* קל מאוד לפתוח בתי ספר שיתחרו עם בתי הספר הקיימים. כך לא נוצרים מונופלים מקומיים.
שיטת השוברים בבריאות
גם בתחום הבריאות עושה רושם כי יש לשיטת הואוצ'רים (שוברים) הצלחה יתרה.
כ8% מבתי החולים השבדים פרטיים שפועלים לפי שיטת השוברים – כלומר מקבלים כסף מהממשלה על כל חולה שבוחר בבית החולים שלהם.
בית החולים סנט גוראן, בשטוקהולם, הוא אחד מאותם בתי חולים. בית החולים מנוהל על ידי חברה פרטית בשם "Capio".
בריטה וולגרן, מנהלת בכירה בסנט גוראן הסבירה לגרדיאן על בית החולים. לדבריה בית החולים בעל 310 מיטות, משרת 430 אלף אנשים, ובכך עוקף את יריביו המולאמים בתוך שבדיה ומחוצה לה.
לדבריה מקרי חירום רואים דוקטור תוך חצי שעה, בהשוואה לארבע שעות במערכת הבריאות הבריטית. "לקחנו מחלקת חדרי מיון שהתמודדה עם 35 אלף חולים בשנה, וכעת היא מתמודדת עם 75 אלף" אומרת וואלגרן. "ככל שכמות האשפוזים עולה, שכן יש לנו אוכלוסיה מזקנת גדלה, כך עלינו לשפר את ביצועינו."
קפיו טוענים שלסנט גוראן רמות נמוכות בהרבה של זיהומים הנגרמים מבית החולים, וסקרים בקרב החולים מראים על שביעות רצון רבה. משנה לשנה יש גם שיפור ברווח עקב גדילה בפריון – הישג שהמדינה לא יכולה לעקוף. תומס ברגלונד, נשיא קפיו, טוען ש"עבודה למען רווח עובדת בשירותי הבריאות, ושחברות עובדות על "קפיטליזם, לא אלאטרואיזם".
חשיבות
להצלחת השיטה לשפר את הישגי בתי הספר הן במבחנים בין לאומיים – והן בשביעות הרצון של כל הנוגעים בדבר חשיבות עצומה. זאת מאחר ואין כמעט שום מתאם בין השקעה כספית בחינוך לבין הצלחתם של תלמידים במבחנים – כלומר, השקעה כספית נוספת בחינוך לא תשפר את המצב – יש להשתמש יותר נכון בתקציב הקיים.
רננה לויאני בכותבה עבור המכון לחקר שווקים וכן אורי כץ מגיעים למסקנה כי העלת שכר המורים בפני עצמה, ללא תחרות או שינוי מבני מקיף – לא תועיל.
לכן חשוב ליישם את שיטת השוברים במקרה זה. לא רק זאת – אלא שחשוב להביא למצב בו אם תיושם שיטת השוברים, לא יוטלו חסמים המונעים מבתי ספר חדשים להיכנס כאמור קודם.
תחרותיות – כפי שניתן ללמוד משבדיה, היא המפתח להצלחה – והדרך להשיג אותה, היא הורדת חסמי הכניסה בדמות רגולציה שהממשלה מייצרת מלכתחילה וטיפול מקיף בסוגיות מבניות המקשות על מתחרים חדשים להיכנס.
ירדן גזית מראה בניתוח סקרים שהוא כתב למכון לחקר שווקים, כי הצעירים כבר רואים שיש לתמוך בשיטת הואוצ'רים.
עוד הוא מראה כי התמיכה בשיטת הואוצ'רים לא מיטיבה עם העשירים ביותר – אלא להפך, העניים יותר והם אלו שתומכים בשיטה.
כל אלו סיבות מצויינות להתחיל ליישם את השיטה ובהקדם.
לסיכום
שבדיה מנהלת מדיניות המערבת חופש כלכלי רב, יחד עם תקציב ממשלתי גבוה ומדיניות רווחה.
החופש הכלכלי והחופש משחיתות הופכים את שבדיה למדינה מהתחרותיות ביותר בעולם.
מדיניות הרווחה השבדית נעזרת בשיטת השוברים וכוללת בתוכה בחירה אישית רבה. הבחירה האישית בבתי ספר ובבתי חולים, כמו גם ניהול חלק מהמוסדות הללו על ידי גופים למטרת רווח – מאפשר מוסדות רווחה יעילים יותר.
אם ישראל רוצה ללמוד משבדיה, כדאי לה לשפר את החופש הכלכלי כתרופה נגד הריכוזיות. ולשפר את השירותים שהיא נותנת לאזרחיה באמצעות שימת דגש על בחירה אישית, בין אם מדובר ברופא המשפחה, או בבית הספר שהילד בוחר ללכת אליו, ואפילו מיקור חוץ לגופים פרטיים שיעשו את העבודה.
כל זאת תוך הסרת חסמים, שתאפשר פתיחה של בתי ספר ובתי חולים חדשים על בסיס שיטת השוברים שיתחרו עם המוסדות הקיימים ויאלצו אותם לשמור על סטנדרטים גבוהים.