קטע מתוכנית ניקוי ראש משנת 1975… אקטואלי עד היום. כיצד הפוליטיקאים מן המפלגות השונות בישראל (דובי גל מייצג את הליכוד וטוביה צפיר את המערך), משתפים פעולה בבזיזת האזרח (שבתאי קונורטי ורבקה מיכאלי) ומעמידים פנים שיש ויכוח אמיתי ביניהן (על השטחים).
חלפו מספר עשורים אך ה"באג הדמוקרטי" חי וקיים. השיטה בה חבר כנסת נחשב ל"פרלמנטר טוב" ככל שירבה בהצעות חוק חדשות ויחלק מתנות למקורבים ולתומכים על חשבון כלל האזרחים נותרה בעינה.
מרבית יוזמות החקיקה הם תוצאה ישירה של הבאג הדמוקראטי. הח"כ המצטיין חייב להתאמץ כדי לאתר מתנה שהוא יכול לחלק לציבור הבוחרים. זו אינה משימה קלה. קודמיו, לאורך השנים שחלפו, כבר קטפו את השמנת של חלוקת המתנות האוניברסאלית: יש לנו כבר מזמן דמי אבטלה, קצבאות זקנה, קצבאות ילדים וקצבאות לאמהות חד-הוריות ואפילו "חינוך חינם לגיל הרך". אז אילו מתנות חדשות כבר אפשר להמציא? תמיד אפשר לפתוח בקמפיין מחודש "להעלאת קצבת הזקנה", או "להעלאת שכר המינימום" – זה מצליח מידי פעם. יש ברוך השם 120 חברי כנסת, ביניהם תמיד יהיו כעשרה "מצטיינים" – אבל אין מספיק מתנות גדולות לחלוקה – הרי אי אפשר כל שנה ליזום הצעת חוק "להעלאת קצבאות הזקנה", או "הארכת החופשה השנתית".
קיראו עוד על הבאג הדמוקרטי במאמרו של מוטי היינריך ב קו ישר
http://www.kav.org.il/b1522.html