מתוך נאום החירות של שרת המשפטים, איילת שקד (הבית היהודי):
"בכל פעם שהכנסת נותנת אמון בחוק חדש שאמור לשרת תכלית ראויה ולפתור בעיה חברתית או כלכלית – אנחנו למעשה מרימים את ידנו כדי לתמוך בהצבעת אי אמון.
זו אינה הצבעת אי אמון המפילה ממשלות; היא לא תמלא למחרת את כותרות העיתונים ולא תופיע באינטרנט.
אבל זו הצבעת אי אמון.
זו הצבעת אי אמון ביכולת שלנו כיחידים וכקהילות לנהל את עצמנו באופן שהוא טוב דיו;
זו הצבעת אי אמון בחכמתו של העם והאדם ליצור ולשמר מנגנונים מוצלחים מאלה המעוצבים באופן מלאכותי באמצעות מומחים;
זו הבעת אי אמון עמוקה בכוחן של קהילות משפחתיות, חברתיות וכלכליות – לנהל את חייהן בכוחות עצמן ולחתור בהצלחה להשגת מטרותיהן.
ובכל זאת, לא פחות מאלף וחמש מאות פעמים (!) ביקשו חברי כנסת ושרי הממשלה, בחמישה עשר החודשים האחרונים, ליטול מאיתנו חלק מהחירויות שלנו.
פעם אחר פעם, אלף וחמש מאות פעמים, התבקשנו, כממשלה, לשלול עוד קצת מחירותם של האזרחים. מהחירות שלכם!
אלף וחמש מאות הצעות חוק באו לפני ועדת שרים לענייני חקיקה, בראשה אני יושבת, וביקשו לתקן את החוקים הקיימים:
להוסיף בהם סעיף; לבטל בהם סעיף; להנדס את החברה בצורה כזו שתעשה רק טוב ולעולם לא רע; כך מבטיחים תמיד היוזמים בדברי ההסבר להצעותיהם ונשבעים בפנינו בספר החוקים.
לפרץ החקיקה הזה שמכלה את זמנו של הפרלמנט הישראלי אין אח ורע בכל העולם המערבי כולו. זוהי בפירוש לא תעודת כבוד; זוהי תעודת עניות.
לקריאת הנאום המלא באתר מידה:
http://mida.org.il/2016/08/30/%D7%A0%D7%90%D7%95%D7%9D-%D7%94%D7%97%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%A9%D7%A8%D7%94-%D7%90%D7%99%D7%99%D7%9C%D7%AA-%D7%A9%D7%A7%D7%93/