מוטי היינריך כותב על הבטחות הבחירות של המפלגות המרכזיות באתר "קו ישר":
כל המפלגות המתמודדות בבחירות הקרובות חולקות אידיאולוגיה כלכלית זהה. כולן מבטיחות לחלק מתנות לסקטורים שונים, או לפלחי אוכלוסייה רחבים.
ליברמן ידאג שזוגות צעירים יוצאי צבא יקבלו משכנתאות בשיעור של 90% לקניית דירה; וגם יספק צהרונים חינם לפעוטות עד לשעה 17:00 אחר הצהריים.
כחלון יחוקק את חוק "השכירות ההוגנת" ויגביר את הרגולציה על שוק ההשכרה; כחלון גם מבטיח "פנסיה חינם" לגמלאים ללא פנסיה.
מפלגת העבודה שמשווקת עצמה כ"מחנה הציוני" – תגדיל את הסקטור הציבורי כדי שיוכל לתפעל חמ"ל להכשרה וסיוע לבעלי מוגבלויות, לאכיפת חוקי עבודה, לחיסול העוני בקרב קשישים, ותגדיל את מספר העובדים הסוציאליים. המפלגה גם תיכנס "בגדול" לעסקי שיווק המזון באמצעות רשת הפצה ארצית שתתחרה ב"גדולים", תיכנס לתחום המימון לעסקים באמצעות "קרן לעידוד התחרות", ותאסור על רופאים מומחים לעבוד באופן פרטי. המפלגה מבטיחה בפרוט לעשות גם את כל מה שהאחרים מבטיחים.
לפיד יוריד את יוקר המחיה באמצעות "פיקוח על מחירים"; עסקים להשקפתו, לא צריכים להרוויח יותר מידי והוא יזהיר חברות באמצעות "שימוע". על פי המצע הכלכלי, המפלגה כבר עשתה את כל הצעדים הנכונים בכנסת היוצאת: "שוויון הזדמנויות", "צמצום פערים", "הרחבת זכאויות", "הגדלת תקציבים חברתיים", ו"הכנסת הגבינה הלבנה לפיקוח מחירים". צריך רק להמשיך. ללפיד יש שפע רעיונות ל"מתנות" חדשות לציבור: קייטנות חצי חינם, מימון ספרי לימוד, הוזלות חשמל, הוזלת טסטים לרכב, ביטוח, מעונות יום. והצ'ופר לצעירים: ביטול המבחן הפסיכומטרי… יאללה לים.
הפתעת הבחירות הוא המניפסט הקומוניסטי של אריה דרעי: "לקחת מהעשירים בשביל העניים". אריה מכלוף בטוח לא מתכוון לקחת מהונם של המולטי-מיליונרים, רבני מרוקו עתירי המצוות: פינטו, איפרגן, אבו חצירא וכנראה רבים אחרים.
הבית היהודי "ימשיך להוביל בחקיקה חברתית". המצע מעז להשתמש בביטוי האסור "כלכלה חופשית", אך ממהר לרכך ולהוסיף "עם רגישות חברתית". בנט מפתיע ומבטיח גם את "שבירת הוועדים הגדולים".
רק הליכוד החבוט (לפי הסקרים) לא פרסם מצע כלכלי. לא צריך, כולם יודעים כמה הליכוד "חברתי". אם לשפוט את המפלגות רק על פי המצע, אז הליכוד הכי אמינים – אין הבטחות!
כל המפלגות מתכוונות "לעודד" את התחרות, "לרדת" על הבנקים, "להילחם" בריכוזיות, "לנהל" את קרנות הפנסיה, "לבטל" את מונופול הגז, "לצמצם" את העוני, רפואה איכותית לכולם, "צדק חברתי" לכול, "צמיחה שוויונית".
הציבור והתקשורת מודאגים, בדרך כלל, מכך שהפוליטיקאים מבטיחים ערב הבחירות, אך לא מקיימים לאחר הבחירות. טעות! הבעיה החמורה של מדינת ישראל היא שהפוליטיקאים כן יקיימו את הבטחותיהם במצע, במוקדם יותר מאשר במאוחר.
מיעוט קטן מאמין ומבין שתפקיד המדינה צריך להצטמצם לשמירת זכויות הפרט מפגיעת אחרים באמצעות מערכת הביטחון, המשטרה והמשפט. מדינה שאחריותה מצטמצמת לאספקת מספר קטן של "מוצרים ציבוריים". רק אותו מיעוט מבין את הנזק שבמנגנון הכפייה הממשלתי המפלצתי והיקר – המערכת שאמורה ליישם את מצעי המפלגות. רוב הציבור ייאלץ לממן את "העשייה" תוך פגיעה בחופש הפרט ובזכות הקניין. רובם הגדול של קורבנות "השיטה" (רוב הציבור) מאמין שתפקידה של המדינה לעשוק כמה שאפשר יותר את האזרחים היצרניים, המוכשרים והמצליחים ולהעביר את הגזל לאלה ש"מגיע להם", לפי החלטת פוליטיקאים. לעומת זאת, כל אחד בטוח שצריך "לקחת" ממישהו אחר.
ככל שהמפלגות ירבו ויצליחו ליישם את מצען – כן תקטן רווחת הציבור, העלייה ברמת החיים תיבלם ואף תידרדר, יוקר החיים ימשיך לעלות.
ה"באג הדמוקרטי" מוביל את הפוליטיקאים לתחרות על חלוקת יותר מתנות תמורת פחות עבודה. מייד לאחר הרכבת הממשלה מתחיל המרוץ לבחירות הבאות. הזמן קצר וצריך להספיק לחלק כמה שיותר מתנות כדי להבטיח את הקדנציה הבאה. ומכאן הסכנה – מיישום המצע.
קריקטורה: בידרמן עיתון "הארץ".
לכתבות נוספות באתר קו ישר:
http://www.kav.org.il/