teacher.jpg

 בכל פתיחת שנת לימודים עולה לדיון מחודש שכר המורים, בעקבות האיומים הרגילים בשביתה. השנה, בעקבות רפורמות "אופק חדש" ו"עוז לתמורה", נשמר השקט. אך העובדה שמורה שלפני הרפורמות הרוויחה 6000 ש"ח לחודש (אם יש לה וותק רב) תרוויח עכשיו מעט יותר (וגם תעבוד יותר) אינה תשובה מלאה לשאלה – מה ערכה האמיתי של מורה?

התשובה לכאלה זו, כפי שהיא ניתנת בזמן שביתות מורים, היא אחידה: לפי המורים, ערכה של מורה גבוה יותר. לפי הפוליטיקאים בצד השני, גם ערכה גבוה יותר (כי זה לא פופולרי לומר אחרת), פשוט אין כסף לשלם לה. אבל כולנו יודעים, ולו רק מכך שהיינו תלמידים, שהתשובה מורכבת יותר. יש מורות יצירתיות, חרוצות, סבלניות ומלאות מוטיבציה, ויש מורות שאינן כאלו. לפי חוקי השכר הקיימים כיום לא ניתן לבצע הערכה אמיתית של יכולת המורה. לא רק שההסכמים הקיבוציים מונעים זאת, אלא שגם אם לא היו הסכמים כאלו, הרי שהצורה הריכוזית בה מנוהלת מערכת החינוך לא היתה משאירה מקום לשיפוט אישי של יכולת המורה ושוויה.

גם למורות לא מאפשרים לשקלל כראוי את שווי ההוראה. גם מורה מבוקשת עשויה להעדיף זמן עם ילדיה על תוספת שעות הוראה. אבל במצב הנוכחי, כדי להרוויח יותר (ובקרוב, כדי ללמד בכלל), מורה חייבת להצטרף לרפורמת אופק חדש או עוז לתמורה ולעבוד יותר, בלי שיפור בשכר לשעה. במצב זה אנחנו מפסידים שעות הוראה של מורות טובות, שאין להן תמריץ ללמד יותר, ואנחנו מפסידים מורים פוטנציאליים כמו בעלה של ריקי כהן, שדווקא רצה להיות מורה אבל בחר בהיי-טק, כדי שיוכל לא לעבוד ביום שישי, ולהיות עם ילדיו, בעוד הוא מרוויח מספיק כדי לפרנס אותם.

במצב הנוכחי, אף צד במערכת החינוך לא מסוגל להעריך נכון את המורים. בתי ספר לא מסוגלים לתת הערכה אמיתית של מורה המבוססת על היכרות איתה. על הורים למעשה נאסר לבצע הערכה של בתי הספר לפי איכות הניהול ובחירת המורים שלהם. מורים טובים, שבכל עבודה אחרת היו נפתחות בפניהם דלתות למספר אפשרויות בחירה בין זמן עבודה לשכר, נאלצים להחליט אם להצטרף להסכם קיבוצי או לוותר על ההוראה בכלל. במצב כזה כולם מפסידים.

הפתרון הוא מערכת פרטית שבה בתי הספר הם עצמאיים וההורים בוחרים לאן לשלוח את ילדיהם. ניתן לעשות זאת בדומה לשיטה השבדית, בה מובטח שכל ילד יקבל חינוך הולם, בכך שהמדינה משלמת את שכר הלימוד. אך מעבר לכך, החופש הניהולי של בתי הספר גדול בהרבה מישראל, יש מערכת של בתי ספר פרטיים לצד הציבוריים, והורים יכולים לבחור, ובכך הם גם מעורבים יותר בחינוך הילד וגם מפעילים לחץ על בתי הספר לספק חינוך טוב יותר. והמורים – הטובים שבהם, בכל אופן – מרוויחים גם, כפי שהוגן וכפי שעובד בכל ענף חופשי. אם שר החינוך החדש מעוניין להמשיך את הקו של ראש מפלגתו, עליו להבטיח שריקי כהן תוערך כפי יכולתה. הפסקת הרדיפה של בתי ספר פרטיים היא ההתחלה; עידודם יהיה צעד טוב יותר, ואימוץ שיטת החינוך השוודית יהיה המוצלח מכל.

הכותב: יוסף מלר, דוקטורנט להנדסה באונ' ת"א, חבר הפורום הרעיוני של התנועה הליברלית החדשה, ואחיה של מורה שצריכה להרוויח יותר.

תגובות