פוליטיקאים נוהגים לקדם את מעורבות הממשלה בכללה, בטענה כי התערבות זו תטיב עם כל שכבות האוכלוסיה. התערבויות אלו לא מטיבות עם הציבור ובוודאי אינן יוצרות עושר. תפקידה של המדינה במעגל היצירה הוא בעיקר לא להפריע.
כאשר יזם מקים עסק, כל עסק ולא רק היי-טק, הוא משקיע מחסכונותיו בהקמת העסק, אם ההון הנדרש להקמת העסק החדש גדול מהמשאבים העומדים לרשותו – היזם צריך לגייס כסף מחסכונותיהם של אחרים. לפעמים הגיוס הנוסף מתבצע בין ידידים וקרובים ולפעמים מהציבור כולו – אלה שקונים ישירות מניות במיזם ואחרים שרוכשים באופן עקיף אגרות חוב שמנפיק המיזם, באמצעות קרנות הפנסיה שלהם.
מקור ההון באמצעותו קמים עסקים חדשים (או מתרחבים עסקים קיימים) הוא תמיד מחסכונות של אנשים שמרוויחים יותר מאשר הם צורכים. ההפרש הוא החיסכון. ככל שרמת החיים במדינה גבוהה יותר, וככל שהמדינה לוקחת פחות מיסים – גדל החיסכון, וגדל ההון העומד לרשות יזמים ועסקים לצורך התרחבות והתחדשות.
זה המנגנון היחיד שקיים למימון ולהקמת מיזמים, להתרחבות עסקים קיימים, ולהתייעלות עסקים באמצעות השקעה במכונות ומכשירים שמגדילים את פריון העבודה. וכאשר עסקים ומיזמים חדשים קמים ומתרחבים – נוצרים מקומות עבודה חדשים. מקומות העבודה החדשים נוצרים לאורך כל סולם העיסוקים. כאשר חברה מגייסת 100 מהנדסים, מייד צריך לקנות להם שולחנות עבודה מהיבואן או מהנגרייה ביפו. הנגר מעסיק 5 עובדי כפיים חסרי השכלה (לצורך הדוגמה). החשמלאי שמתקין את מערכות החשמל במשרדים מעסיק נהג. את המשרדים מנקים עובדי ניקיון, ושליחים מתרוצצים על קטנועים בעיר כדי להעביר אספקה ופיצות למפעל. את המטבח והקפיטריה בחברה מפעילות נשים במשרה חלקית. ייתכן שמועסקים גם אנשים עם מוגבלויות בשכר נמוך לפינוי שולחנות ושטיפת כלים.
בדרך זו מחלחלת התעסוקה ומעלה את רמת החיים של כל האזרחים. אם המיזם לא יקום – כל סולם התעסוקה לא ייווצר. ממשלה שמשתלטת באמצעות מיסים והנפקת אגרות חוב (לכיסוי גירעון בתקציבה) על חסכונות אזרחיה – מונעת הקמת מיזמים חדשים והתרחבות של עסקים קיימים – מונעת יצירת מקומות עבודה. המיזמים שלא קמו בגלל הממשלה הם בלתי נראים. אנחנו אף פעם לא יודעים עליהם ולא רואים את מקומות העבודה שלא נוצרו.
ומה עושה הממשלה עם המיסים וההלוואות שהיא נוטלת מאזרחיה? מחלקת את רובו של הכסף לקבוצות באוכלוסייה לפי כוחן הפוליטי כי לא קיימת דרך אחרת ל"חלוקה". ומה עושים מקבלי הקצבאות? הם מתרגלים לקיום בחסדי הקצבאות ושם הם נשארים תקועים. יש כמובן חלק שגם לוקחים את הקצבאות וגם מחפשים עבודה "שחורה" ובמזומן כדי שלא יפסידו את זכאותם. אלה וגם אלה לא יגיעו לעבודה במיזם שגייס 100 מהנדסים.
לא רק קצבאות והשתלטות המדינה על חסכונות הציבור מונעים את חלחול העושר, אלא גם "חוקי רווחה" אחרים. שכר מינימום מונע מחברת ההנדסה להעסיק עובדים פחות מוכשרים בהרכבת מעגלים אלקטרונים כי תפוקתם נמוכה מהמוצדק על ידי שכר המינימום שהם נדרשים לשלם – אז מלאכת ההרכבה עוברת לסין או לירדן. הקושי לפטר עובדים מרתיע את החברה מלהעסיק יותר טכנאים ולכן עדיף לשלם שעות נוספות לוותיקים, או לדחות את משלוח הייצוא לשבוע הבא. עדיף להעסיק קבלן ניקיון במקום להעסיק ישירות עובד ניקיון ש"יצבור זכויות" ואי אפשר יהיה לפטרו לעולם. כך לא נוצרת משרה לעובד ניקיון קבוע – קבלן הניקיון ימנע בדרך זו את חלחול העושר, כי הוא ישלם שכר שחור ונמוך לעובדות הערביות. קבלן הניקיון יכול להעסיק עובדים בשכר נמוך משכר המינימום ולשלם שחור – כי עם הראיס המדינה "לא תתעסק", לערבים מותר. העושר במקרה זה מחלחל אל קבלן הניקיון (שאינו בתחתית הפירמידה) שעצם קיומו נוצר כתוצאה מחוקי עבודה מעוותים.
גם נטיית הפוליטיקאים ל"הסדרה" בולמת צעירים מהצטרפות למעגל העבודה. כל מקצוע שעובר "הסדרה" ונקבעים חובות סף ממשלתיים להצטרפות לעיסוק – מצמצם את יכולתם של צעירים (בעיקר) מלהשתלב בעבודה, מגדיל את אבטלת הצעירים ואת יכולתם לטפס בסולם. העושר נמנע מלחלחל אליהם.
חוקי העבודה והשביתה, וקיומם של מונופולים ממשלתיים, משמרים אלפי מקומות עבודה מחוץ למעגל התחרות – לטובת בני משפחתם של העובדים הוותיקים. הנפוטיזם הנפוץ.
תמיד יהיו עניים, אין חברה ללא עשירים ועניים. השאלה היא מה רמת החיים האבסולוטית של העניים, כמה זמן שוהים אנשים במדרגה זו ומה סיכוייהם להיחלץ. התערבות הממשלה מייקרת את עלות המחייה, מקשה על היחלצות מעוני בעזרת עבודה וכך מגדילה את העוני.
אי אפשר להיחלץ מעוני בעזרת קצבאות ותוספת חוקים, אלא רק באמצעות עבודה קשה. המדינה "המטיבה" יוצרת מערכת תמריצים שבגללה רבים אפילו לא מצליחים להיאחז בשלב הראשון בסולם התעסוקה, בהנחה שיזם הצליח להקים סולם כזה, למרות המדינה.
תפקיד המדינה במעגל חלחול העושר מוגבל: בעיקר – לא להפריע! לא לשבש את מנגנון חלחול העושר אל תחתית הפירמידה. כיום המדינה עושה את כל הנדרש למניעת חלחול העושר.