לבטל קצבאות לבעלי הכנסות גבוהות: הצעה מהפכנית או שטות ממוחזרת? וכך מסביר פרופ' Omer Moav:
"יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, ח"כ אלי אלאלוף הקים ועדה בראשותו הבוחנת שינוי בקצבאות הילדים והזקנה ובמענק הלידה – כך שיופחתו ואף יבוטלו למשקי בית שהכנסתם עולה על רמה מסוימת. מדובר על קצבאות המשולמות ללא מבחן הכנסה. מאחר והטענה שה"עשירים" לא צריכים קצבאות נשמעת סבירה, ההצעה של אלאלוף נשמעת על פניה ראויה. ניתן לחסוך בתקציבים ולהפנותם למי שבאמת זקוק להם. למעשה ההצעה נשמעת כל כך הגיונית, שלא מפתיע שאלאלוף אינו הראשון להציעה.
רשימה חלקית כוללת את מנכ"ל משרד ראש הממשלה בשנת 2008 רענן דינור, לפניו היה זה שמעון פרס, אז המשנה לראש הממשלה, שהציע לקצץ בקצבאות הילדים לארבעת העשירונים העליונים, במטרה לממן מסגרות לגיל הרך. זמן לא רב לפניו, בשנת 2004, הייתה זו שרת החינוך דאז, לימור לבנת, אז במטרה לממן הרחבה לתקציב החינוך. כשנה לפניה היה זה "האזרח המודאג" בנימין נתניהו, שהציע את קיצוץ הקצבאות לעשירונים הגבוהים כמקור למימון הורדה במיסוי. נתניהו לא היה הראשון שראה בקיצוץ בקצבאות הילדים לעשירונים הגבוהים מקור הכנסה ראוי, ואלאלוף, אם הצעתו לא תתקבל, גם כפי הנראה לא יהיה האחרון.
חשוב להבין שהתניית הקצבאות בהכנסה שקולה למעשה להעלאת שיעורי מס ההכנסה לבעלי ההכנסה הגבוהה, ובאופן בעייתי למדי. בסופו של דבר למשק בית יש הכנסה כלכלית (הברוטו) ולאחר מיסוי וקצבאות נותרת בידי משק הבית ההכנסה הפנויה. מבחינת הניתוח הכלכלי, הקצבאות הן חלק ממערכת המס, והטענה שהעשירים לא צריכים קצבה, למשל של 400 שקלים לחודש, שקולה לטענה שהעשירים יכולים לוותר על עוד 400 שקלים מהכנסתם ולכן ראוי להעלות להם את שיעורי המס. אבל אז מבינים, שיש גבול סביר לתהליך של עוד מס של 400 שקלים לחודש על "העשירים." ראוי גם לציין שבהשוואה לממוצע מדינות ה-OECD, נטל המס על העשירון העליון בישראל גבוה במיוחד, זאת בשונה מנטל המס על תשע העשירונים האחרים. גם אם מצב זה סביר, בוודאי שאין זה מובן מאליו שרצוי עוד להגדיל את נטל המס על העשירון העליון. אבל, טענתי היא שאם בכל זאת רוצים עוד להכביד את נטל המס על העשירון העליון (או על שני העשירונים העליונים), אז רצוי פשוט להעלות את המס ולא לעשות זאת דרך הקצבאות. התניית קצבאות בהכנסה היא פשוט דרך גרועה להעלאת מס ההכנסה. הבא נראה מדוע.
נניח שניתן היה להתגבר על הקשיים הטכניים הקשורים למדידת הכנסת משק הבית והיה נקבע סף הכנסה, לדוגמה 30,000 שקלים ברוטו לחודש, שמעליו לא מקבלים קצבה מסוימת (למשל קצבאת ילדים או זקנה) של 400 שקלים לחודש. כתוצאה, ההכנסה הפנויה של משפחות שהכנסתן עולה במעט על 30,000 שקלים תהיה נמוכה יותר מההכנסה הפנויה של משפחות שהכנסתם נמוכה יותר, ויתכן שהן תעדפנה לצמצם את היקף השתתפותן בכוח העבודה, אולי לוותר על מישרה חלקית, ובה בעת להקטין הוצאות בגין טיפול במשק הבית או בילדים, במטרה לצמצם את ההכנסה ל-30,000 שקלים ולשמור על הקצבה.
ניתן לכאורה לפתור בעיה זו באמצעות צמצום הדרגתי של הקצבה עם עליית ההכנסה. נסתפק, לצורך הדוגמה, במשפחה שמקבלת קצבה חודשית של 400 שקלים ונניח שבכול עליה של 1000 שקלים בהכנסה מעל הכנסה של 30,000 שקלים, המשפחה תאבד 25% מהקצבה, כלומר בדוגמה זו 100 שקלים. המשמעות פשוטה – תוספת של 10% לשיעור המס השולי.
כלומר, במקרה הטוב (ההדרגתי) שקולה הצעתו של אלאלוף לתוספת במס ההכנסה. אבל, זו תוספת בעייתית במיוחד. ראשית, היא תלויה במספר הילדים – ככל שמספר הילדים גדל, כן גדלה התוספת לשיעור המס, ויכולה להגיעה בקלות רבה לתוספת אפקטיבית של עשרות אחוזים למס השולי. שנית, תוספת המס מוגבלת לתחום צר של ההכנסה. בדוגמה המוצגת כאן, שיעור המס יורד לאחר מדרגת ההכנסה (המשפחתית) של 34,000 שקלים. מובן שככל שנפרוס את ההדרגתיות על תחום הכנסה גדול יותר נקטין את חומרת שתי הבעיות, ברם, באותה הזדמנות נקטין גם את החסכון הצפוי מהמהלך.
כאשר ועדת בן שחר לרפורמה במיסוי מיסדה ב-1975 את קצבאות הילדים כחלק ממערכת המס, לא במקרה נקבעו הקצבאות ללא מבחן הכנסה. אם אלאלוף רוצה להקטין את הנטו בידי משפחות מהמעמד הבינוני-גבוה ומעלה מוטב שפשוט ימליץ על תוספת לשיעור מס ההכנסה.
(אגב: כשהסברתי את כל זה לאלאלוף, לא הייתה לא טענה אחת כנגד הנימוקים שלי, אבל זה לא מנע ממנו לסכם את השיחה בטענה שבכל זאת לא צריך לתת לעשירים קצבאות…)