כותב Ori Katz בבלוג דעת מיעוט על ההופעה המבישה של חיים הכט שמכר את תדמיתו לאחד מקרטלי המיסוי המקומיים:
מי אשם במחירים המוגזמים של פירות וירקות בארץ?
לא הממשלה. גם לא החקלאים אשר מופיעים בסרטון הדמגוגי שפורסם על ידי נשיאות קבוצות האינטרס העסקיות. מי שאשם הם אלפי האנשים ששיתפו את הסרטון הזה והסכימו איתו, ושאר מיליוני אזרחי מדינת ישראל שהיו מסכימים לו היו נחשפים אליו.
מי שאשם זה הישראלי הממוצע, ששימוש ציני בשכול ובמילה "ציונות" גורם לו לאבד את היכולת לחשוב בהיגיון. "אני הציוני האמיתי", אומר החקלאי המרואיין, לאחר שסיפר שבנו נהרג בלבנון, "אז אני יכול להיות אשם במה שאתה אומר?" ברור שלא. ציונים אמיתיים ששכלו את ילדיהם לא יכולים להיות אשמים בכלום.
מי שאשם זה רק ממשלת ישראל. איזה שהוא גוף אמורפי של אנשים בחליפות. כמה קל, כמה נוח. הממשלה הרי איננה מורכבת מאנשים "ציוניים" ששירתו בצבא ואף שכלו קרובים או חברים, אלא מפוליטיקאים ציניים השואפים להיות מיליארדרים. זה מה שהישראלי הממוצע אוהב לשמוע. כולם מושחתים שם למעלה, ואנחנו האנשים הרגילים נולדנו לחיות ולסבול. אנחנו לא אשמים בכלום. אין לנו מושג מי בכלל הצביע לכל הפוליטיקאים האלו, ולקודמיהם, ולקודמי-קודמיהם, ומי מתפקד למפלגות שלהם. בוודאי אנשים אחרים. אין לנו גם שמץ של מושג בכלכלה, אבל אנחנו יודעים טוב מאוד מי אשם. הם. הממשלה. מנטאליות של סבילות ילדותית וחסרת אונים הנפוצה במדינות עולם שלישי.
החקלאי המסכן שבכתבה צריך לשלם "את מחיר המים הכי יקר בעולם", ומתלונן על כך שעלות העבודה כאן "כפולה מאשר בטורקיה". אכן, קשה להתפרנס מחקלאות בארץ חמה ומדברית, והעובדים בארץ מרוויחים יותר מאשר במדינות עולם שלישי (כמה חצוף מצידם). קשה גם להתפרנס ממכירת ארטיקים לאסקימוסים, וקשה להקים חברות היי-טק במדינות עם אוכלוסיה לא משכילה, וקשה להקים מכרות ברזל בארץ שאין בה עופרות ברזל, וקשה יחסית לשגר טילים לחלל החיצון מארצות רחוקות מקו המשווה. כל מדינה והיתרונות היחסיים שלה.
אם ממשלת ישראל אשמה במשהו, אז זה בהנשמה מלאכותית של תעשיות מיותרות שאין לנו שום יתרון יחסי לגביהן. אבל היא מנשימה אותן בגלל שהישראלי הממוצע משתכנע מסרטונים כאלו. בגלל שהישראלי הממוצע לא יודע. בגלל שהישראלי הממוצע לא מבין. ועד שהישראלי הממוצע לא ישתנה, הוא ימשיך לשלם יותר מדי על פירות וירקות.