כותב ידידינו Omer Dostri:
"
זה הוא השלט שמקבל הבוקר (לזמן בלתי מוגבל) את פני הבאים בשערי קריית הממשלה בתל-אביב, שם אמורים האזרחים לקבל שירות מעובדי מדינה.
קשישים, נכים, אנשים שדחו במיוחד את העבודה או לקחו יום חופש, הגיעו ונאלצו לשוב על עקבותיהם כשהתבשרו בו במקום על שביתה – רק אתמול בערב החליטה ההסתדרות, בצעד בזק, להשבית את השירות.
וכל זאת מדוע? מסתבר שעובדי מדינה בקריית הממשלה בתל-אביב נתקלו לפני כמה חודשים בתופעה חדשה ומדהימה – פקקי תנועה ביציאה מהעבודה, הנובעים מהעבודות על הרכבת.
מה עשתה ההסתדרות? דרשה מהמדינה פיצוי, כמובן. לא-ייתכן שעובדי מדינה מאוגדים יעמדו בפקק כמה דקות כמו אזרחים ״רגילים״ שנתקלים בפקקים ממילא כל בוקר בדרך לעבודה בתל-אביב.
מה עשתה המדינה? כדי לא להיגרר לשביתה, היא נכנעה והגיעה להסכם עם ההסתדרות, לפיו עובדי המדינה יוכלו לצאת מהעבודה חצי שעה מוקדם יותר, תוך שעדיין יום העבודה ייחשב עבורם ליום עבודה מלא.
מה קורה כעת? המדינה מעוניינת להפסיק את ״הפיצוי״ לאחר שלושה חודשים, ואילו ההסתדרות שלפה את נשקה בלי להתבלבל והודיעה מצדה על שביתה בקריית הממשלה בתל-אביב. ״פגיעה בעובדים״? לא יהיה כדבר הזה.
לא די בכך שהמדינה מטילה רגולציה ובירוקרטיה כבדות במיוחד על האזרח – דבר שמחייב אותו לבזבז זמן יקר וכסף, ולהגיע עד משרדי הממשלה (מספר פעמים) כדי להסדיר את סבך הנטל – אלא שהיא שוב-ושוב מערימה קשיים על הניסיון של האזרח להסדיר את ענייניו לפי דרישותיה, וזאת באמצעות ועדי עובדים המנצלים את עובדת היותם מונופול על השירות (שמחייב את האזרח להשתמש בו) כדי לסחוט עוד עוד הטבות, תפנוקים, וחגיגת בונוסים.
הפתרון לבעיה הזו מתחלק לשלושה חלקים: (1) צמצום משמעותי של סבך הרגולציה והבירוקרטיה של האזרח; (2) הפרטה מאסיבית של מערך השירות הציבורי ופתיחת המענה השירותי לתחרות (ההפרטה גם תצמצם משמעותית את כוחם של ועדי העובדים, שכן עסק פרטי לא ייכנע להם ויימנע משביתות); (3) חוק בוררות חובה שימנע מעובדי מדינה לשבות בכלל משרדי ושירות המדינה, החיוניים לאזרח.
עד אז, ימשיכו אזרחי ישראל לסבול מקפריזות של קבוצה קטנה של אנשים המחזיקה את כל המדינה בשבי…."
לקראית הפוסט המקורי:
https://www.facebook.com/photo.php?fbid=10210755837838851&set=a.1695806521803.95915.1437057493&type=3&theater