כותב אורי כץ ב דעת מיעוט:
הסתיימה סאגת מיסוי העשירים בצרפת.
ביומיים האחרונים התפרסם כי נשיא צרפת פרנסואה הולנד – הפוליטיקאי האירופאי הדומה ביותר בגישתו הכלכלית לשמאל הישראלי – החליט בשקט לבטל את מדרגת המס של 75% על עשירי ארצו. מאמר מדה-מרקר בנידון:
http://www.themarker.com/wallstreet/1.2520241
ההכנסות מהמיסוי היו זניחות למדי ביחס לבעיות הכלכליות של צרפת, מכיוון שישנם מעטים שמרוויחים סכומים כאלו – חלקם העדיפו לעזוב את המדינה, ואחרים הגיעו להסכמות עם מעסיקיהם לפיהם שכרם יופחת למשך תקופה מוגבלת, מכיוון שהם ניחשו מראש שיהיה מדובר בעניין זמני. המס הגבוה יצר בעיות לחברות שרצו להביא מנכ"לים מחו"ל, גרם לתסיסה בליגת הכדורגל, והזיק לתדמית של צרפת בתור מדינה שקל לעשות בה עסקים.
ביטול המס הגבוה משתלב עם המדיניות הכלכלית של פרנסואה הולנד בשנה האחרונה, שכוללת מתן תמריצים והקלות מס לחברות בניסיון להתניע את הכלכלה הצרפתית המדשדשת. בין השאר הוריד הולנד את מס החברות הגבוה בצרפת לרמה של 30% עבור עסקים גדולים ו-15% עבור עסקים קטנים.
הפוליטיקאים הישראלים, לעומת זאת, עדיין לא שם. במסגרת תעמולת הבחירות פוליטיקאים מימין ומשמאל מתחרים אחד בשני בהצהרות פופוליסטיות על הגדלת הוצאות הממשלה, מתן קצבאות נוספות, והבטחת ניסים ונפלאות לכולם. לאחרונה המקור הפופולארי להבטחות הוא ההכנסות מהגז הטבעי:
http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3648204,00.html
גם פרנסואה הולנד לא וויתר עדיין על משנתו הסוציאליסטית. יש לו תכניות לבניה נרחבת של דיור ציבורי, והוא מתנגד להעלאת גיל הפרישה במדינה ולרפורמות בשוק העבודה. אבל בשנות כהונתו למד הולנד את האמת הקשה: הטבות סוציאליסטיות עולות כסף, ובשביל כסף צריך למשוך חברות ולעודד את המגזר העסקי שמשלם את המיסים. המדינות הנורדיות למדו זאת במסגרת המשבר שעברו עוד בתחילת שנות התשעים, ועל כן מיסי החברות אצלן נמוכים יותר מאשר בישראל (מלבד נורבגיה) והן אינן מתערבות בשוק החופשי ואינן מגינות על חברות מקומיות מתחרות בין לאומית.
מתי נלמד גם אנחנו את השיעור החשוב הזה? מתי יופיעו בישראל הפוליטיקאים שיתמכו בהפחתת מס החברות, העומד כעת על 26.5%, כאשר מי שמשלם אותו הם בעיקר העסקים הקטנים שלא מקבלים הנחות במסגרת חוק עידוד השקעות הון? מתי יופיעו בישראל הפוליטיקאים שיכריזו שההכנסות מהגז צריכות ללכת להשקעות בסיסיות בתשתיות לטווח הארוך ולא להטבות פופוליסטיות להמונים? כמות הגז שנמצאת במעמקי הים היא מוגבלת, מתישהו הוא יגמר, וממילא נראה כי לאור התנהלות הממשלה חברות הגז כלל אינן נלהבות לשאוב אותו משם.
אני מניח שאין ברירה.
רק בעת משבר כלכלי המלווה באבטלה גבוהה מדינות מוכנות לעשות את הצעדים הנדרשים לעידוד המגזר העסקי וללמוד שיעורים מעין אלו. כך היה במדינות הנורדיות בתחילת שנות התשעים, בצרפת של היום, בישראל של שנת 2002, ויש עוד דוגמאות רבות. כל עוד אין משבר נראה שההמונים אינם מתעניינים בדבר מלבד "לחם ושעשועים", כמאמר הרומאים, והפוליטיקאי שיבטיח להם את ההבטחות היפות ביותר ינצח בבחירות. אולי זהו הטבע האנושי, להתנהל כך ממשבר למשבר, תמיד להאשים את מי שמצליח יותר מאיתנו, אף פעם לא להסתכל במראה ביושר ולהודות שהאחריות היא של כולנו.