בפוליטיקה הישראלית ישנה "אמת מוחלטת" אותה אנו נאלצים לשמוע שוב ושוב: ממשלת הליכוד מקדמת מדיניות ליברלית/קפיטליסטית המובילה להידרדרות כלכלית. אך בחינת פעילותיה של הממשלה הנוכחית מובילה למסקנה שונה: ממשלת נתניהו מובילה קו כלכלי המזוהה עם השמאל הסוציאליסטי, והליברליזם "הזנוח" סופג את האשמה בגין התוצאות השליליות.
מהלכיה הכלכליים האחרונים של הממשלה מאלצות אותה להתמודד עם ביקורת משמאל ומימין:
לטענת מבקרי הממשלה מהשמאל, חוסר שביעות הרצון ממצבה הכלכלי של ישראל מעיד על כשלון מדיניותו הכלכלית הידועה של ראש הממשלה. הרי ראש הממשלה מזוהה עם הגישה הליברלית ולכן ניתן להאשים את קידום החופש הכלכלי בכל המצבים הלא רצוים במדינה.
מימין, הליברלים מאשימים את הליכוד בזניחת משנתו הכלכלית: נתניהו נבחר לעמוד בראש המפלגה הליברלית והבטיח לפעול למען קידום החופש הכלכלי, הפחתת שיעורי המס והקטנת הממשלה. אך בניגוד להצהרות, הממשלה פועלת בכיוון ההפוך.
לשמאל אין סיבה תקפה
כאמור, ממשלת הליכוד הנוכחית פועלת עפ"י הקווים המנחים של השמאל הכלכלי ומקדמת מהלכים סוציאליסטים, יותר מקידום מדיניות ליברלית. קו פעולה זו הינו בניגוד מוחלט להצהרות הממשלה טרום הבחירות. הדוגמה הבולטת ביותר היא העברת חוק סטימצקי, חוק אשר נכתב לראשונה במפלגת מרצ. דוגמאות נוספות הן הגדלת יעד הגרעון, כניעה לוועדי העובדים במגזר הציבורי, סבסוד גני ילדים והפגיעה בחופש הכלכלי.
מהפסד לרווח
הממשלה הנוכחית הובילה את המדינה למצב בו ההפסד כפול: קידום מדיניות סוציאליסטית הפוגעת בכלכלת המדינה וכן ספיגת התקפות השמאל בגין התוצאות השליליות. התסיסה הפוליטית בקרב האזרחים מעידה על דחיפות הדרישה לשיפור מצבנו הכלכלי. על הממשלה להקשיב לקריאות המצוקה ולפעול למען היפוך המגמה השלילית.
המפתח להצלחה טמון בהיפוך פעילותיה של הממשלה ולכן יש לבלום את הפעילות סוציאליסטית ולחזור לפעול בדרך הליברלית. היפוך כיוון זה יהיה בהתאם לרצונו של העם וכן יוביל לתוצאות להן רובנו משתוקקים.