21_3-sm3.jpg

הרפורמה בשירותי בריאות הנפש עברה לראשונה בכנסת לפני 16 שנה, אך אישורה הסופי מתעכב בועדת העבודה והרווחה. מספר חברי ועדה מצאו לנכון לעכב תוכנית אשר נתמכת ע"י הגורמים המקצועיים במשרד הבריאות ועמותות המסייעות לנפגעי נפש. מעבר לכך, הרפורמה תואמת את ההמלצות של ארגון הבריאות העולמי. לנוכח הכשלת הרפורמה נשאלת השאלה: לעבודה ולרווחה של מי דואגים בועדת הכנסת?

הרפורמה בשירותי בריאות הנפש באה לשפר את המחייב שיפור; הגורמים המקצועיים מסכימים שהשירות הרפואי אותו מקבלים נפגעי הנפש נופל באיכותו מהשירות של החולים ה"רגילים". אך תהליך שינוי החוק הישראלי מחייב את צליחת הוועדות וכאשר אלו דואגות לאינטרסים זרים על חשבונם של נפגע הנפש, התהליך נתקע. כך,  יותר מ 16 שנה לאחר העברת הרפורמה בכנסת ורק לאחר התערבות בג"ץ, משרד הבריאות נאלץ (05.2013) להוציא את הרפורמה לפועל בצו מיוחד עוקף ועדה.

השינוי במערך בריאות הנפש נידון ע"י אנשי מקצוע, נתמך ע"י אנשי משרד הבריאות, האוצר, קופות החולים ועמותות המעניקות סיוע לנפגעי נפש. כמו כן, הרפורמה תואמת את ההמלצות אשר פורסמו ע"י ארגון הבריאות העולמי לטיפול במאובחנים; להעביר את  האחריות הטיפולית מבתי חולים ייחודיים אל טיפול בתוך בקהילה.

 

נותן השירות, המשלם והרגולטור

מערכת בריאות הנפש הציבורית נמצאת במשבר. כל מי שמבקר בבית חולים פסיכיאטרי יכול להתרשם  מצוותים מקצועיים עם לב זהב אך במאבק תמידי לנתינת הטיפול הראוי תחת מצוקות תפעוליות. כך, בזמן שרוב האוכלוסייה נהנית מאז שנות ה 90' משיפור בשירותי הרפואה בזכות התחרות בין קופות החולים, הפציינטים של בריאות הנפש נשארו מאחור.

אחת הסיבות למצוקה טמונה במבנה המערכת: משרד הבריאות הוא הרגולטור הקובע את הנהלים, מפקח על עצמו, משלם על השירות וגם נותן השירות. הצוותים המקצועיים מחליטים אילו שירותים להעניק ומי הזכאים אך הזכויות הטיפוליות אינן מעוגנות בחוק, אינן מפוקחות מחוץ למערכת ולפציינטים עצמם כמעט ואין יכולת השפעה.

כשל נוסף במערכת נמצא בהעסקת אנשי המקצוע; משרד הבריאות הוא המעסיק הכמעט בלעדי ושכרם של העובדים נקבע בהסכמים קיבוציים עפ"י ותק. בדרך זו אין תגמול למצוינות אישית של העובדים ואין השפעה לשביעות רצונם של הפציינטים.

בתוך שלל ניגודי האינטרסים ומבנה השכר, טובת החולים הלכה לאיבוד.

 

מיקור חוץ

היקף מסגרת הטיפולים להם זכאים נפגעי הנפש נקבע ע"י עובדי משרד הבריאות ואמור להינתן ע"י גופים ממשלתיים. אך לעיתים לגופים אלה את האפשרות להעניק את השירות במסגרת התקציבית והם נאלצים לפנות לחברות פרטיות, זולות יותר. מיקור חוץ מאפשר למשרד הבריאות להעניק שירות ליותר אנשים, אך לא תמיד יש פיקוח מוסדר על טיב השירות ועל הצוות המקצועי באותם מקומות.

במציאות בה אותו המשרד אחראי הן על קניית השירות והן על הפיקוח, עובדי המשרד יכולים למצוא את עצמם במצב של ניגוד עניינים; הרי אם מתקיים מחדל חמור באופי הטיפול המוענק ע"י חברה פרטית, חשיפת המחדל ו"הוצאתו החוצה" ע"י היד המפקחת יכולה לפגוע ביד שהחליטה לקנות את השירות ולא מנעה את המחדל. כאשר עובד משרד הבריאות ממחוז מסוים ייחשף למחדל באחד השירותים, האם הוא ימהר לפגוע בחבריו לעבודה? לצערנו, היו מספר מקרים בהם אנשי משרד הבריאות ידעו על מוסדות המעניקים טיפול גרוע, על סף הפלילי, ובחרו להמשיך את ההתקשרויות עם אותם מוסדות. אל דאגה, הפציינטים אינם יכולים להחליף את משרד הבריאות ועובדי המדינה לא איבדו את מקום עבודתם.

 

אחריות ביטוחית

חוק הבריאות הממלכתי מפריד בין שירותי הבריאות ה"רגילים" לבריאות הנפש ומשאיר שלושה תחומים מחוץ לאחריות הביטוחית של קופות החולים; בריאות הנפש, אשפוז סיעודי ובריאות הציבור. להפרדה זו השלכות שליליות על איכות הטיפול וכן השלכות סטיגמתיות שליליות אותן הרפורמה נועדה למנוע.  

הצו של משרד הבריאות מעביר את תחום בריאות הנפש לאחריות קופות החולים, יחד עם תקציב של 1.540 מיליארד ₪, 400 מיליון יותר מהשקעה הנוכחית בבריאות הנפש. השלמת תהליך החקיקה תסדיר  את תפקידם של הגופים המעורבים: זכויותיהם של נפגעי הנפש יקבעו בחוק, המדינה מעניקה את המימון, המטופלים יבחרו את ספק השירות מבין קופות החולים, קופות החולים יתוגמלו ומשרד הבריאות יפקח יחד עם המדינה.

העברת האחריות הביטוחית לקופות החולים מחייבת את הקופות להעניק את השירותים, מונעת את תופעת מיקור החוץ ומפרידה בין הגורם המשלם, המספק והמפקח.

 

תקיעות וניגודי אינטרסים

השינוי בחוק הבריאות הממלכתי עבר בכנסת ב 1994 אך הניסוח הסופי לא עבר את ועדת העבודה, הרווחה והבריאות עד היום. בתקופות מסוימות נערכו דיונים עניינים והחקיקה קודמה אך לא הגיעה לאישור סופי בשל פירוק הועדה מסיבות שונות. עצירה משמעותית בהתקדמות נרשמה בתקופתו של יו"ר הועדה בכנסת ה -18 חה"כ חיים כץ, ברשותו הועדה דנה בחוק החשוב כ-5 פעמים בלבד (2008-2011). חברי הועדה הביאו מומחים ובעלי עניין רבים לדיונים והעלו התנגדויות לרפורמה, לעיתים ההסתייגויות לגיטימיות אשר מצביעות על דאגת אמת לצורכיהם של צרכני השירות, אך לא תמיד. לדוגמה, חברי הוועדה אילן גילאון (מרצ), שלי יחימוביץ (העבודה) וחיים כץ (ליכוד), דאגו לעכב את הרפורמה בשל דאגתם לאינטרסים של עובדי משרד הבריאות.

בתקופת הפגרה בין הכנסת ה-18 ל-19 נוצרה הזדמנות לקדם את הרפורמה, אך חה"כ פעלה לחסימתה, לדבריה. בישיבת הוועדה הצהירה בגאווה כי הצליחה לחסום את השינוי, בין השאר מתוך דאגה לרווחתם של עובדי משרד הבריאות.

b2ap3_thumbnail_hstNewLogo.png
משיגים יותר לעובדים, על חשבון מי?
מדברי חה"כ יחימוביץ עולה כי עד שלא תוסדר רווחתם הכלכלית של עובדי המשרד, היא תפעל לעצירת הרפורמה: "אנחנו מדברים על 1500 עובדים אז זאת סוגיה מאד קריטית, שהם המטפלים, הפסיכולוגים, הפסיכיאטרים, העובדים הסוציאליים, כל המערך הזה של האנשים האלה, שאלוהים יודע מה יעלה בגורלם ובכלל, אסור לנו לנוח ולשקוט עד שלא נדע שעתידם המקצועי מובטח." (2.2011)

יו"ר הועדה, חה"כ כץ תומך בעמדתה ומציב את הדאגה לאינטרסים של עובדי המשרד במקום הראשון: "..וחלק הארי, עיגון זכויות עובדים, הופך להיות המוטו העיקרי של הענין. לפני שעוברים למסע בן מאה מליון מילים אנחנו מתחילים בעיגון זכויות עובדים. עד שלא מעגנים את זכויות העובדים.." (2.2011)

b2ap3_thumbnail_images.jpg
חיים כץ. מעכב את הרפורמה מתוך דאגתו לרווחת עובדי משרד הבריאות. לנפגעי הנפש אין לובי בליכוד, רווחתם חשובה פחות.

יש צדק בטענת מבקרי השינוי; נכון להיום עתידם המקצועי של עובדי משרד הבריאות אינו ידוע. הרפורמה מעבירה את תקציבי משרד הבריאות אל קופות החולים והן יקימו מערך טיפולי חדש, ללא כל הבטחה לקביעות בתנאי שכרם של עובדי משרד הבריאות. אך חוסר הוודאות והפגיעה האפשרית בתנאי השכר של עובדי המדינה אינם סיבה לעיכוב תהליך החקיקה. כנראה שחלק מחברי הוועדה שכחו שהם צריכים להתמקד ברווחת מקבלי השירות ולא בדאגה לרווחתם של עובדי משרד הבריאות.

 

פורסם לראשונה באתר מידה.

 

 

 

 

תגובות