השחתת התקשורת והכלכלה על ידי מעורבות פוליטית:
משברי המידע המגיעים מכיוונים שונים עולה כי בשיחה בין בנימין נתניהו לבין המו"ל של "ידיעות אחרונות", נוני מוזס, עלתה ההצעה להעניק לנתניהו סיקור אוהד בידיעות אחרונות בתמורה לצמצום הפעילות של "ישראל היום" ( ביטול מוסף סופ"ש ש"ישראל היום" הוציאו החל מסתיו 2009). המו"ל נענה ב – "יהיה בסדר".
"ישראל היום", כאמור, כן הוציאו בסוף מוסף סופ"ש ועיתונו של נוני לא פסק מתקיפות כלפי רה"מ אחרי שנתן לו, לכאורה, תקופת שקט במטרה להדגים את היכולות שלו בסוג של "מקל-גזר".
קשה לברר בדיוק את הפרטים אך עצם ההצעה השערוריתית מצד אחד ואי סגירת הדיון מיידית מצד שני ודיווח לרשויות על נסיון שוחד לכאורה מעלים שאלות קשות על רמת המעורבות של פוליטיקאים בכלכלה בכלל ובתקשורת בפרט.
בסמיכות ענינים הושקה בשנת 2009 ביוזמה של חברי הכנסת חסון מקדימה ובן סימון מהעבודה מתקפה חקיקתית נגד "ישראל היום". אז שיכנע בן סימון כי "אי אפשר שאדם שאינו קשור למדינת ישראל , יהיה בעל הון ככל שיהיה, ישפיע באופן דרמטי על דעת הקהל הישראלית" ודרש לסגור את "ישראל היום", ואכן הדברים לא נפלו על אזניים ערלות ויוזמת החקיקה המשיכה למרות קריסתו של מעריב שמימן חלק מן התועמלנים בכנסת.
היצירתיות החקיקתית התבטאה גם בהצעת החוק על "איסור מכיר טורפני", לפיה תאסר מכירה של מוצרים במחיר הנמוך משיעור של 50% או יותר מעלות הייצור של המוצר או עלות אספקתו של השירות.
אך המוכר מכל אלה, וזה שהצליחו להעביר בסוף בקריאה טרומית, הוא אותו חוק שאמור להגביל הפצה בחינם של עיתונים מעבר לתקופה של חצי שנה – "חוק ישראל היום".
על זה דווקא כן צריך וחשוב מאוד להתעכב.
אם נוני מוזס היה מספיק נועז להציע הצעה שכזו לרה"מ מכהן, מה היו ההצעות שחברי כנסת אחרים קיבלו כדי לקדם את חוק "ישראל היום"?
רבים זוכרים את הסיקור האוהד שח"כים די שוליים קיבלו באותה תקופה כמו איתן כבל (שהסיקור סביבו היה אוהד במיוחד באותה תקופה) ודמויות אחרות יחסית לא משמעותיות ביחס למעמד שלהן.
האם חברי כנסת קנו סיקור אוהד על ידי קידום חוק שבמהותו הגבלת חופש העיתונות והביטוי?
אם כן, זו שערורייה. במדינה בה חופש הביטוי והעיתונות אינו מעוגן בחקיקת יסוד, חברי כנסת המרשים לעצמם לשחק עם אחד מהיסודות לחברה חופשית – חופש הביטוי – עבור יח"צ בעיתון המנסה לפגוע במתחרים שלו, חייבים להיענש במבחן הציבור.
מעבר לחקירה משטרתית המתבקשת במקרה ובאימות הדיווחים בכלי התקשורת השונים, עלינו כאזרחים לדרוש מהמחוקקים לקבע ולעגן בחקיקת יסוד את חופש הביטוי והעיתונות במדינת ישראל, חובתו של רה"מ ביושבו כשר התקשורת ושל הממשלה כולה לשחרר את שוק התקשורת מכל התערבות ממשלתית, בדומה לזאת לה אנו נחשפים היום.
כחלק מן הניתוק הנדרש יש גם לסיים את הנוהג של משרדי ממשלה לפרסם בעיתונים המקורבים לממונים אליהם במליוני שקלים על חשבון תקציבי המשרדים. אלו כספי המיסים שלנו שלא נועדו לקידום ויחצ"נות של פוליטיקאים ומוטב שהציבור יבחר כיצד להוציאם. על הסימביוזה בין פוליטיקאים ותקציבי פרסום לעיתונים ראו בתחקיר העין השביעית:
http://www.the7eye.org.il/129387