בשבוע שעבר התבשרנו על הקיצוץ בקיצבאות הילדים. ביקורת רבה הושמעה על המהלך, אך למעשה זהו ככל הנראה הצעד החיובי היחיד עד כה של שר האוצר הנוכחי. לא רק שמדובר בהחלטה נכונה כלכלית בטווח הקצר – קיצוץ בהוצאות הממשלה, כחלופה עדיפה ע"פ העלאת מיסים או העלאת הגירעון – אלא שהקיצוץ הספציפי הזה הוא בעל השלכות חיוביות שחורגות בהרבה מכך: הוא שולח מסר לציבור (אולי המסר לא מספיק ברור וחד, אבל מצד שני ייתכן שהדרגתיות הכרחית כאן), לפיו פרנסתו של כל אדם היא באחריותו האישית, וכך גם תכנון גודל משפחתו בהתאם ליכולת הפרנסה.
טיעון נפוץ הוא שקיצוץ בקיצבאות הילדים הוא הענשת הילדים על שגיאות הוריהם, אך זהו טיעון בעיתי מכמה סיבות. קודם כל, אין שום דרך להעלים השפעת רקע משפחתי על הילדים: ילד במשפחה מבוססת (בדיוק כמו אדם בוגר מבוסס) בדרך כלל מתגורר בשכונה בטוחה יותר במובן הפלילי, ובבניין עמיד יותר מפני רעידות אדמה; הוא גם מוסע ברכב בטוח יותר וכו'… אין קיצבה שתוכל לפצות על כך. הגיע הזמן להפנים שאלו החיים, לטוב ולרע. שנית, בהינתן מימון מכספי המיסים של ביטוח בריאות ושרותי השכלה לילדים, ברור לחלוטין שהמדינה ממילא עושה כל שביכולתה על מנת לאפשר לכל ילד את המינימום הנדרש להזדמנות בחייו הבוגרים.
אם כן, יש להבין את מהותה האמיתית של קיצבת הילדים: כלי לעידוד ילודה. פשוט כך. זו הדרך של הממשלה להשתתף במידה מסויימת בעלויות גידול הילדים על מנת לדרבן שיעור ילודה גבוה יותר מהטבעי בנסיבות התרבותיות הקיימות. הכלי הזה אינו פסול מעיקרו, והשימוש בו ובדומיו באירופה הוא הגיוני כיום, לאור שיעורי הילודה הקטסטרופליים ביבשת. בישראל, לעומת זאת, אין בכלי הזה שום צורך. שיעור הילודה המינימלי הנדרש לכל חברה הוא 2.11 ילדים לאישה; שיעור ילודה "בטוח ובריא" (לאור פוטנציאל של אסונות טבע ומלחמות גדולות) נחשב ל- 2.3-2.7 ילדים לאישה. שיעור הילודה בישראל נע בעשור האחרון בין 2.65 ל- 3.0 ילדים לאישה – כאשר שיעור זה בקרב הבדואים והחרדים גבוה בהרבה, ואילו בקרב כל שאר הציבור נמצא עמוק באזור הבטוח והבריא. מחקרים של המוסד לביטוח לאומי כבר הוכיחו כי קיצוץ בקיצבאות הילדים משפיע על הילודה בשתי האוכלוסיות החריגות שצויינו לעיל, אך אינו משפיע על הילודה בקרב שאר הציבור. מכך, ברור לחלוטין כי אין שום הצדקה למדיניות של עידוד ילודה על חשבון משלם המיסים, ובטח לא בהיקף הנוכחי. דומה הדבר לכך שאין הגיון בצריכת אנטיביוטיקה בידי אדם בריא.
ברמת האידאל, השאיפה צריכה להיות להיעדר מוחלט של קיצבאות הילדים, כל עוד שיעור הילודה הכללי אינו יורד אל מתחת לקו אדום מסויים. מכיוון שזהו שינוי קיצוני מאוד יחסית למצב הקיים, פשרה סבירה יכולה להיות מודל של קיצבת ילדים קטנה עבור שלושת הילדים הראשונים בלבד, כאשר סכום הקיצבה עבור הילד השלישי נמוך במקצת מאשר עבור שני הילדים הראשונים (לדוגמה, 120 ש"ח עבור כל אחד משני הילדים הראשונים, ו- 100 ש"ח עבור השלישי). הקיצוץ הנוכחי בקיצבאות הילדים יכול להיות צעד בכיוון חיובי זה.