מאת: דוד רוזנטל
פורסם במקור: דה מרקר
נושא שילובם של החרדים בכלכלה ובחברה עולה שוב ושוב לדיון הציבורי, ונראה שיאיר לפיד ונפתלי בנט לקחו עניין זה ברצינות יתרה. לא ארחיב הדיון לשאלה האם זה לגיטימי שמדינה דמוקרטית תכפה על מיעוט לשנות את אורח חייו, ולאכוף עליו ערכים השונים מאלה בהם הוא מאמין, אך יש לבחון את המקור לבעיה החברתית הקיימת.
נניח למשל שקבוצת חברים הסבה לארוחה משותפת, וכל אחד הניח סכום כסף כדי לממן את הארוחה, אך אז נוצר וויכוח. אחד סרב לשלם כיון שהתבשיל לא חריף לטעמו, שני ביקש לשלם פחות כיון שהוא אוכל רק כמות מועטה, שלישי דרש לוודא שיש תוספת זיתים לפני שהוא משלם וכך הלאה. מהר מאד אפשר להבין שבמקום לנסות לפשר בין הדרישות הסותרות שעולות כדאי פשוט לוותר על הקונספט של ארוחה משותפת. כל אחד ישמור כספו לעצמו, וירכוש באופן עצמאי איזה תבשיל שרק יבחר. אין טעם לכפות את הקונספט המשותף כאשר יש שונות גדולה מאד בין הפרטים. זה בדיוק מה שקורה במדינת הרווחה בישראל. יש שוני ערכי ותרבותי גדול מאד בין קבוצות האוכלוסייה ולכן מדיניות חברתית אחידה פשוט לא מסוגלת לספק את כל הקצוות המנוגדים.
מדינת ישראל הוקמה כמדינת רווחה – המדינה גובה מס גבוה ובמקביל מספקת שירותים רבים: חינוך, בריאות, דת, תרבות, רווחה, תחבורה, תקשורת ועוד. סדר העדיפויות של השירותים וחלוקת הטובין נקבעים באמצעות המערכת הפוליטית. ברוח השיתופית של מקימי המדינה נקבע גם מתווה הגיוס כ"צבא העם", אליו כולם מגוייסים באופן שוויוני ומשרתים את המולדת.
בעוד שבתחילת הדרך הקונספט תיפקד, עם הזמן המיעוטים גדלו, צברו כוח פוליטי והעלו דרישות. מהר מאד קונספט הארוחה המשותפת קרס תחת עומס הדרישות השונות, והתעצם בהיעדר השתתפות אחידה בנטל הכלכלי של מדינת הרווחה. הנפגעים הגדולים ביותר ממצב זה הם החרדים.
מדיניות הרווחה ועיקרון "צבא העם" פוגעים בחרדים בתנועת מלקחיים: מצד אחד שוללים מהם את האפשרות לעבוד בגלל חובת הגיוס ומכריחים אותם לחיי עוני. מצד שני, הופכים את העוני לאפשרי ומשתלם באמצעות מנגנון הרווחה. מדיניות זו גם גרמה לקיטוב חברתי ופוליטי חריף, כאשר סקטורים שונים טוענים שהחלוקה הפוליטית מעוותת והם מממנים סקטורים אחרים ש"אינם יצרניים" ושאינם "נושאים בנטל". יש החושבים שיאיר לפיד הביא לשינוי המאזן הפוליטי ולשינוי סדרי העדיפויות. חשוב לזכור שזו הצלחה פוליטית זמנית ואין לדעת מה צופנות הבחירות הבאות, במיוחד שהמאזן הדמוגרפי לא משחק לטובת תומכי "יש עתיד".
הפתרון הנכון הוא לא לנסות לפשר בין הדרישות השונות והסקטוריאליות , ולנסות לכפות על כולם לממן את הארוחה המשותפת. יש להבין כי רעיון מדינת הרווחה אינו מתאים לחברה כל כך הטרוגנית, ולכן כדאי פשוט לוותר על השיתופיות הכפויה. יש להוריד את המיסוי באופן דרסטי, ובמקביל לקצץ בחדות בשירותי הממשלה. את כספי המסים יש להשאיר בכיסו של האזרח, וכך החרדי יוכל לממן לעצמו בכסף זה חינוך תורני על טהרת הקודש, והחילוני יוכל לממן לילדיו חינוך פרטי איכותי איזה שרק יבחר. אף אחד לא יוכל לבוא בטענות שהוא מממן מישהו אחר, כי כל אחד יממן את הוצאות עצמו בלבד.
הסוציאליזם כשל ויצר סטטוס-קוו פוגעני כלפי כולם. הוא פוגע בחרדים בשלילת חופש הדת, בחילוניים הוא פוגע בשלילת השוויון, ובכולם הוא פוגע בשלילת חופש הפרט. בחברה כל כך אינדיבידואלית כמו שיש בישראל, צריך לאמץ את הליברליזם.
הכותב הוא יועץ תקשורת וחבר הפורום הרעיוני של התנועה הליברלית החדשה