עובדי הממשלה נהנו, נהנים ויהנו עוד שנים רבות מיתרון תעסוקתי ייחודי: קביעות תעסוקתית. אמיר וייטמן מהתנועה הליברלית דן בהשלכות ההטבה ובהמצלתה של ועדת תוקר לערוך שינוים בתנאי קבלת הקביעות.
המלצות ועדת לוקר- דיין שפורסמו לפני מספר ימים מתייחסות לרפורמה בשירות המדינה, בה יוחמרו התנאים לקבלת קביעות.
מעניין לראות בהקשר הזה מה קורה מעבר לים. רק לפני שבוע נפל דבר בכלכלה השוויצרית. בעיירה וייריה שבקנטון ג'נבה הוחלט לאמץ שינוי מהותי בסקטור הציבורי. החל מהראשון לינואר הקרוב, הקביעות תבוטל וניתן יהיה לפטר עובדים. בתמורה, העובדים יקבלו תנאי עבודה טובים יותר. חברי הממשל המקומי ציינו שהיכולת לשלם לעובדים שכר טוב יותר שיחקה תפקיד חשוב בתהליך קבלת ההחלטות ותאפשר לשמור בשרות הציבורי אנשים ראויים.ההחלטה פה אחד, כלומר כולל על דעתם של מפלגות השמאל ואף השמאל הקיצוני, למרות קרבתם לארגוני העובדים.
בשוויץ, היה נהוג עד סוף שנות ה- 90 מודל ההעסקה שדומה למודל הישראלי, עם קביעות ופנסיה תקציבית, אך משבר פיסקלי ותלונות מצד הציבור גרמו לשינויים. באופן הדרגתי, כל הקנטונים בחלק הדובר גרמנית של שוויץ (כ- 80% מן המדינה) למודל העסקה גמיש ולפנסיה צוברת, דרך ביטול הקביעות והכנסת גמישות ניהולית. השרות לאזרח השתפר וכח העבודה במגזר הציבורי צומצם. שינויים אלה תרמו לשיפור בתנאי העבודה, וכל זאת מלבד החיסכון לקופת המדינה והחזרה לתקציב מאוזן.
שינוי בעיירה קטנה נראה כפרט שולי אך הוא מהווה פריצת דרך חשובה משום שזאת הפעם הראשונה שהקביעות מבוטלת באחד הקנטונים דוברי הצרפתית, שנותרו עם גישה יותר סוציאליסטית מאשר הקנטונים דוברי הגרמנית. מתקיים שם עכשיו דיון ציבורי ער מאוד ונראה שתתקבלנה החלטות דומות בעיירות ובקנטונים נוספים.
כפי שמבינים היום בשוויץ, לחוקי עבודה ישנה השפעה גדולה על היעילות במשק, על התחרותיות שבו ועל טיב השרות שהאזרחים והצרכנים מקבלים מידי נותני השרותים. ככל ששוק העבודה גמיש יותר, כלומר ככל שניתן יותר בקלות לפטר ולהתפטר, כך השרות משתפר בשל הצורך לעמוד בסטנדרטים של שרות מקצועי.
בשוק עבודה משוחרר מחוקי עבודה נוקשים, גם תנאי העבודה משתפרים. כאשר המעסיקים כבולים, חברות אינן יכולות לפטר ולכן נאלצות לחיות עם כח עבודה מנופח, לא יעיל ולא בהכרח מתאים לתפקיד. מובן שזה מתכון בטוח לבזבוזים ולחוסר יעילות. לכן, מעבר לפגיעה הכללית החמורה במשק, היות שהמשאבים העומדים לרשות החברות אינם אין-סופיים, אין להם ברירה אלא להעלות מחירים מחד ולקצץ בתנאי העבודה של כלל העובדים מאידך.
במילים אחרות, הביטחון התעסוקתי של המיעוט מושג על ידי יוקר המחיה ותנאי עבודה ירודים עבור הרוב. במגזר הציבורי חוקים אלה מתורגמים להכבדת נטל המס, שמממן מנגנון ממשלתי מנופח ובזבזני, זאת מלבד השרות הירוד לאזרח.
בחודשים האחרונים נושא הוועדים הכוחניים נמצא בכותרות. פוליטיקאים העלו הצעות לרפורמות אך מה שנחוץ לישראל אינו שונה מהותית ממה שנחוץ בשוויץ: גמישות תעסוקתית. רק ככה יוכל המשק המקומי לפרוח, הרחק מכבלי הוועדים.
ישראל זקוקה לרפורמה בחוקי העבודה שעיקרה ביטול החוקים המעגנים קביעות, הן במגזר הפרטי, אלא אם כן זה נעשה מתוך רצון חופשי של שני הצדדים, והן במגזר הציבורי. כמו בשוויץ, רפורמה כזאת תאפשר לישראל להנות מאבטלה נמוכה, מצמיחה כלכלית מואצת בזכות המגזר הפרטי, מחיסכון של מיליארדים ומשיפור בתנאי העבודה.