הצעת החוק לקידום החינוך המוזיקלי בישראל היא דוגמה קלאסית להתערבות ממשלתית לצורך "קידום" תחום כלשהו. הצעת החוק גרועה משני בחינות: א. מנגנון ההכרה ב. מנגנון התקצוב
החוק מציע שפקידים ממשלתיים יחליטו אילו בתי ספר למוזיקה יהיו מאושרים וראויים לתקצוב. מעיון בחוק ובדברי ההסבר ניתן לראות שאמות המידה להכרה רשמית נתפרו לפי המאפיינים של קונסרבטוריונים גדולים וותיקים. מנגנון ההכרה הזה יכריח בתי ספר למוזיקה לבזבז זמן רב בנסיונות לקבל הכרה ממשלתית במקום להשקיע את זמנם בשיפור השירות והחינוך כך שהם יהיו אטרקטיביים יותר ללקוח. החוק גם פוגע קשות במורים פרטיים למוזיקה שייאלצו להתמודד מול בתי ספר מתוקצבים.
החוק גם מציע מנגנון תקצוב שמשלב כספי מיסים שנגבו בכפייה עם תשלומים שייגבו מכל ההורים ששולחים את ילדיהם לרשת החינוך המקומית גם אם אינם צורכים את שיעורי המוזיקה.
אנחנו קוראים לחברי הכנסת החתומים על ההצעה להסיר את ההצעה.
יעקב פרי – Yaakov Perry
Yehudah Glick
חופש הבחירה בחינוך
צדק חברתי – חדר המצב
חקיקה
איילת שקד
תודה ל Eran Ron על הגרפיקה