עסק פרטי בשם נגב טקסטיל כנראה יקבל מימון ממשלתי על חשבון אזרחי ישראל, כפרס על כשלון. כואב לראות בני אדם שמאבדים את עבודתם בפריפריה, אך האם מתן מענק לבעלי המפעל הכושל הוא הצעד הנכון? האם בכלל שאלו אותנו אם אנחנו מעוניינים לממן מענק למפעל כושל? מענק שיגיע על חשבון ניצול תקשורתי של מצוקת עובדיו.
הסיבה הרשמית שנגב טקסטיל קורסת היא חוסר היכולת להתמודד בתחרות עסקית, בשווקים בארץ ובחו"ל. תירוצים נוספים, אך הגיוניים הם העלאת תעריפי החשמל והמים שהעלו את הוצאות המפעל. את האשמה לעלייתם, אפשר להפנות לממשלתנו, המחזיקה במשאבים אלה. השאלה היא, האם זה הוגן שעסק פרטי שמטרתו להרוויח כסף יקבל טיפול מיוחד מהממשלה ויזכה להנחה ייחודית בזמן שכולנו נאנקים תחת העול? אם כך מדוע לא מורידים את התעריפים לכולם, ללא יוצא מן הכלל וללא קומבינות למקושרים.
אם נחזור לסיבה הרשמית , נבין כי מוצרי המפעל פשוט לא נרכשו בשוק. הצרכן, מסיבותיו האישיות, העדיף סחורה אחרת. בכך אותת למפעל כי הסחורה שלו פחות משתלמת. על כן,האם זה הוגן שבעל העסק דורש מענק מכספי ממשלם המיסים, שכבר בחר לא לרכוש את סחורתו? בנוסף לכך, בפרוטוקול הוועדה אמר המנכ"ל אורי אדר, שבעבר היצוא לאירופה וארה"ב שגשג, אך בעקבות חשיפה ותחרות, הענף נשחק. האם אזרחי ישראל צריכים לפצות את המפעל בגלל שחיקת הענף וירידת מכירות בכ30-40 אחוז? עסקים מצליחים מגייסים בעת משבר משאבים ממשקיעים תמורת החזר עתידי. אך בעלי נגב טקסטיל לא עשה זאת ואפילו סירב להלוואה מממשלת ישראל. קל יותר לדרוש 3 מיליון שקלים מהממשלה תוך כדי ניצול ציני של העובדים לצרכי יחסי ציבור. הממשלה הזרימה מענקים רבים לתעשיית הטקסטיל הישראלית בעבר, אך לא הצליחה למנוע את קריסתה.
בוועדה אמר המנכ"ל שהאור בקצה המנהרה הוא כניסת הגז לישראל בעוד שנה, שתוזיל את עלויות האנרגיה בכ-250 אלף שקלים לחודש. הבעיה שאף אחד לא יודע מתי הגז הזה ייכנס, לא ח"כ כץ וגם לא קונסטנטין בלוז, נציג משרד האנרגיה והמים בוועדה. כשנשאל בלוז לגבי המכשולים בדרכו של הצינור והאם הוא רואה את התהליך מסתיים בעוד שנה, ענה שיש הרבה מכשולים והתהליך מייגע. בנוסף לכך, ענה שאינו יכול להבטיח שהוא יסתיים בעוד כ15 חודשים אך רואה זאת כזמן סביר. כל אחד בישראל ראה פרוייקטים ממשלתיים עם זמנים סבירים מתעכבים במשך שנים, אי אפשר לסמוך על ה"סביר" הממשלתי. יש בעיה בביסוס עתידו העסקי של נגב טקסטיל בהסתמך על תרחיש תיאורטי שבו הגז שיגיע בעוד כשנה, יוזיל את הוצאות האנרגיה ויגרום להצלת המפעל באורח פלא וללא שום תוכנית מפורטת שתראה איך המפעל משתלט על השווקים מחדש.
לפוליטיקאים קל מאוד להיות נדיבים עם כספי התקציב, הם מפזרים אותם לכל מי שיודע ללחוץ עליהם טוב מספיק. עסקים טובים לא צריכים מענקים ויודעים לקיים עצמם מכספי לקוחותיהם. לעומת זאת, הלא מוצלחים חייבים את העזרה של הפוליטיקאי שאינו מחויב לשאת באחריות על מעשיו. כך גם נוצרים קשרי הון-שלטון שנחשפים אחר כך בתקשורת וגורמים לזעם ציבורי רב.
מצבם של עובדי נגב טקסטיל אינו פשוט, אך האם הם מיוחדים יותר מאלפי עובדים אחרים בפריפריה שמקומות עבודתם בסכנה? יש הרבה עסקים בקשיים ואם כל אחד מהם יקבל מענק מהממשלה בשעה קשה, הדרישות לא ייגמרו לעולם. אנחנו נביא עצמנו למצב שבו העסקים הלא מצליחים, מסובסדים על ידי משלם המיסים לאחר שכשלו. זו פגיעה חמורה בעובדים שיכולים למצוא עבודה במקומות טובים יותר מאשר עסק ללא עתיד כלכלי. מימון עסקים כושלים הוא הרסני, ומונע מאותם יזמים שמסוגלים לשרוד, לצמוח ולספק עבודה בפריפריה, לפתוח מפעלים משלהם. העלאת המיסוי והחרפת יוקר המחיה מונעת מאזרחי ישראל לרכוש תוצרת מקומית בתחומים רבים שבהם היבוא זול יותר. אם אנחנו רוצים שהכלכלה שלנו תצמח, אסור לנו לממן עסקים כושלים ולפגוע בעצמנו, בעובדים ובעתידם.
הכותב הוא חבר בפורום הרעיוני של התנועה הליברלית החדשה.