ההיקף המפלצתי של “הכלכלה השחורה” במשק הישראלי תואם להיקף של כלכלה זו באיטליה, ספרד ויוון שאזרחיהן “נהנים” מכלכלה ריכוזית יותר ומשוק פתוח פחות
מאת: עומר דוסטרי
פורסם במקור: דה מרקר
הקמת צוות בראשות מנכ”ל משרד ראש הממשלה, הראל לוקר, לגיבוש מתווה מדיניות לצמצום והגבלת השימוש בכסף מזומן כאמצעי תשלום במשק, אמנם אינה לעג לרש, אך בוודאי שאינה נוגעת ומטפלת בליבת הבעיה שלפתרונה הוקמה – ההון השחור.
מנתונים שהובאו בישיבת הממשלה שעסקה בנושא, עולה כי בסוף 2012 הסתכם היקף הכסף המזומן במשק בכ–55 מיליארד שקל. יותר מ–49 מיליארד שקל הוחזקו באותה תקופה בידי הציבור, ויותר מ–5 מיליארד שקל נוספים הוחזקו בבנקים. הצוות אמור לבחון פתרונות שיקלו על הציבור בביצוע עסקות יומיומיות, כשאת הכסף המזומן עתידים להחליף כרטיסי חיוב אלקטרוניים בלי עמלות.
אלא שמלבד התלונות של בעלי העסקים הקטנים, המותחים ביקורת על המהלך העתידי בשל העובדה שייצטרכו להסתובב עם מכשירי סליקה, עושה רושם כי המדינה עושה הכל כדי ללכת סביב הבעיה ולא לטפל בה. כך, למשל, דו”ח מבית ויזה אירופה שהתפרסם ביוני 2013 קבע כי הגורמים העיקריים המעודדים פעילות בשוק הלא רשמי, המעמיקה את היקף ההון השחור בישראל, הם מיסוי גבוה באופן יחסי, נטל מס שאינו מאוזן, סחבת מנהלית בהשוואה למדינות החברות ב–OECD ואי הכלה של המגזרים הערביים והחרדיים.
לא מפתיע, אפוא, כי ההיקף המפלצתי של “הכלכלה השחורה” במשק הישראלי תואם להיקף של כלכלה זו במדינות הים התיכון (איטליה, ספרד, יוון, פורטוגל וטורקיה), שאזרחיהן “נהנים” מכלכלה ריכוזית יותר ומשוק פתוח פחות. זאת לעומת היקף נמוך במדינות מערב אירופה, צפון אמריקה ואסיה המפותחת, המציגות שוק פתוח ומתקדם, עם מינימום התערבות ממשלתית.
וכך, הרמז העולה מהדו”ח מספיק ברור להבנה. כדי שישראל תיהנה מפירות עמלם של אזרחיה, עליה “לעשות דיאטה” בהקדם ולהתערב כמה שפחות בחיי האזרח. רק באמצעות שוק פתוח, שקיפות וחופש, תוכל המדינה להיטיב עם האזרח – מה שיפעל בסופו של דבר לטובתה.
אך לצד המסים הגבוהים וההתערבות הממשלתית, יש בעיה נוספת שתורמת לתופעת ההון השחור. מחקר של OECD הבודק את יעילות הממשלות החברות בארגון, קבע ב–2011 כי בישראל יש עודף ביורוקרטיה. כמו כן, הדו”ח תקף את רמת השקיפות של הממשלה הישראלית בנושא גביית המסים וקבע כי אין נתונים על רמת ההוצאות של הממשלה בתחום זה.
מדינת ישראל, אפוא, חייבת לצמצם באופן ניכר ובצורה דרסטית את רמת הביורוקרטיה המאפיינת אותה ולגרום להעלאת רמת השקיפות והיעילות הממשלתית־ציבורית, בפרט בעניין גביית המסים והפטור מהם.
נכון, גם פעולה טכנית, כמו עידוד השימוש בכרטיסי אשראי וכרטיסים אחרים, היא הכרחית, וגם עליה המליץ אותו דו”ח של ויזה. אך היא לא מספיקה. ליוזמת הממשלה החדשה יש לצרף מהלך מתוכנן של הורדת המסים לאזרח ולחברות, קיצוץ בביורוקרטיה ועידוד שקיפות ויעילות ציבורית.
פעולות אלה – לצד המשך הגידול בתעסוקה של חרדים ונשים ערביות – עשויות להביא לחיסול מרבי, אם כי לא מושלם, של ההון השחור בישראל, דבר שיוכל לחסן את הכלכלה מפני משבר כלכלי עתידי, לסגור הגירעון בתקציב ולמנוע גזירות כלכליות על הציבור ואת שחיקת מעמד הביניים.
ככל שמדינת ישראל תהיה פתוחה, שקופה, רזה וליברלית יותר, כך ירוויחו אזרחיה וכך תרוויח היא עצמה.
הכותב הוא בוגר אוניברסיטת אריאל במדע המדינה ותקשורת וחבר בפורום הרעיוני של התנועה הליברלית החדשה