ההסתדרות במלכודת וכלל אזרחי ישראל ידרשו לשלם לאורך שנים עבור חילוצם. מצד אחד המצב הקייםמשרת אותם. אבל מצד שני הם לא יכולים שלא להילחם את מלחמתם של העשוקים, עבדי הוועדים שחבריהם כבר לא עובדים. ההסתדרות מבקשת גם להרחיב את כוחה ולהפוך את עובדי הקבלן למיוצגים של ההסתדרות. במקרה כזה כל עובד קבלן יפריש דמי חבר להסתדרות – על זה הם נלחמים. ראו את כתבתו של ערן בר טל ממקור ראשון.
פורסם במקור ראשון במהדורת סוף השבוע על ידי ערן בר-טל
האוצר עומד בסירובו להיענות לדרישת ההסתדרות לקבל את עובדי הקבלן כעובדים מן המניין, אך נכון לשפר משמעותית את שכרם ותנאי העסקתם. בהסתדרות טוענים שכל הסדר שלא יביא לגיוס העובדים לחברות המעסיקות יהיה הסדר רע. מובן שרק גיוס העובדים לחברות הממשלתיות יגדיל את כוחה של ההסתדרות ויחייב את אותם עובדים בתשלום דמי חבר בכפייה.
באוצר טוענים שדרישת ההסתדרות לא מציאותית, מכיוון שהתנאים שהוכתבו על-ידה לא מאפשרים גמישות בגיוס כוח אדם. הנוהל הרגיל בחברות ממשלתיות ובמגזר הציבורי מחייב פרסום מכרזים – ללא אפשרות של גיוס מהיר וגיוס כוח אדם זמני. "עובדי הקבלן" מאפשרים בפועל למקומות עבודה לתפקד במגבלות התקציב הקיים.
לפי המצב הנוכחי, עובדי חברה קבועים לא מוכנים לבצע מטלות הכרחיות ואין כל דרך לאלץ אותם למלא אותן. הפתרון שנמצא הם עובדים במיקור חוץ (עובדי קבלן).
המשמעות של גיוס אותם עובדים היא פריצה אדירה של כל מסגרת תקציבית. עובדי קבלן מועסקים בעיקר במגזר הציבורי. עובדי הניקיון באוניברסיטאות, בבתי החולים, בבתי הספר, ברשויות המקומיות ובהסתדרות עצמה – כולם מועסקים באמצעות קבלנים. אם כל אותם מקומות עבודה יאלצו לגייס את כל אותם עובדים הם יקרסו. הם אפילו לא בנויים לנהל את כל אותו כוח אדם.
נראה שכל פשרה שתושג תצטרך להעניק להסתדרות את האפשרות לייצג את אותם עובדים ולקבל על כך את התמורה שעשויה להציל אותה.