האנשים שדרשו להגדיל את מעורבות הממשלה בנדל"ן, דיור, מזון, אנרגיה וכל תחום כלכלי יוצאים מגדרם כאשר הממשלה מממשת את כוחה ומחליטה על מדיניות כלכלית בתחומים משמעותיים. ובאשר ל"הדחתה" של יו"ר רשות החשמל כותב אלי ציפורי:
"השאלה שצריכה להישאל היא לא מדוע פרקש-הכהן הודחה אלא למה זה לא קרה קודם לכן ולמה היא לא הניחה בעצמה את המפתחות על השולחן והעדיפה לחתור בריש גלי תחת מדיניות ממשלתית. נדרשנו פה לתפקודה של פרקש-הכהן לא פעם והכתרנו אותה כאחת הרגולטוריות הכושלות במשק, ולא בכדי הדחתה מוצדקת לחלוטין. פרקש-הכהן היא זו שאישרה ודחפה את חוזה העוגן של חברות הגז עם חברת החשמל, על מחיריו ועל מנגנוני ההצמדה שלהם (ואפילו התפארה בזמנו שחסכה מיליארדים למשק!), אבל החליטה להפוך את עורה פתאום, אולי כדי לקבל כמה מאמרים דביקים אצל העיתונאים המקורבים אליה. רגולטור בעל סמכות אינו יכול להיות חף מאחריות. אם פרקש-הכהן מימשה את סמכותה בחוזי הגז, בבקשה, שתקבל ותתכבד גם באחריות עליהם ולא תתנער מהם בחוכמה שבדיעבד רק כדי לסחוט מחיאות כפיים. מי שלא מסוגלת לקבל אחריות על חוזה שחתמה ואישרה למשך 15 שנה – שתניח את המפתחות על השולחן, תנמק זאת במכתב מרגש ותקבל תהילת עולם ליום או יומיים."
הפתרון הוא לא רגולטור נאור יותר או פחות אלא שיחרור של השוק מהתערבות פוליטיקאים ורגולטורים הקובעים מי ימכור מה למי ובכמה – כי במצב כזה כולנו יודעים מי עלול להימכר ראשון.
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001058848