דף חופש לכולנו الحرية لنا جميعاً העלה פוסט חיוני בנושא הפעילות של הפוליטיקאים להורדת מחירי הדיור. אנו משתפים לאור הפגנה המתוכננת להערב. השורה התחתונה היא שטעות לצאת לרחובות להפגין ללא דרישה ספציפית ברורה – כאשר נותנים לפוליטיקאי צ'ק פתוח היו סמוכים ובטוחים שהוא ישתמש בו על מנת לרכוש יותר שליטה ולא על מנת לשחררה ולאפשר יותר בנייה…
לפניכם הפוסט:
מחירי הדיור בארץ הגיעו לשיאים בלתי נתפסים, וכולנו מרגישים את זה. בפוסטים הקודמים בסדרה (לינק בתגובות) פירטנו על הבעיות שיצרו את הזינוק במחיר. אבל הפעם נתעסק במה שעושה עוד יותר נזק – פתרונות גרועים. במחאת הדיור של 2011, זעק הציבור נגד המחירים המאמירים, אבל גישת מנהיגי המחאה הייתה ש"הממשלה צריכה למצוא פתרון". וכשנותנים לממשלה צ'ק פתוח לעשות כל דבר שעולה בדעתה… התוצאות לפנינו.
ב-2013, נכנס יאיר לפיד לתפקיד שר האוצר וטען שהוא יוריד את מחירי הדיור. הוא לא היה מעוניין לשחרר קרקעות, הוא לא רצה לבטל רגולציות ולהתעמת עם וועדות התכנון העירוניות, וספק אם הוא בכלל מבין את המשמעות של ריבית בנק ישראל. הוא רצה פתרון קסמים מיידי שיהיה רשום על שמו. והשיח הציבורי, שהיה מרוכז בבעיה ולא באיך לפתור אותה, אפשר לו לנסות. וכך נולדה תוכנית "מע"מ 0". התוכנית קובעת שזוגות צעירים שעונים על קריטריונים ספציפיים שקבע לפיד (שאיכשהו מסתנכרנים עם האוכלוסיה שהצביעה לו) לא ישלמו מע"מ בקניית דירה ראשונה. כך, חשב לפיד, הוא יוכל להוריד את מחירי הדיור ב-18% באופן מיידי. אבל כמו שהראינו בפוסטים הקודמים בסדרה, היצע הדיור קשיח. כלומר, בשל רגולציות חונקות ואי שחרור קרקעות, קשה מאוד לבנות בישראל. זה היה יוצר מצב שבו הקבלנים יכלו פשוט להעלות את המחיר בגובה הנחת המס שניתנה להם, בלי שתהיה לקונים הפוטנציאליים ממש ברירה. ומי שלא נכנס לקריטריונים של לפיד? הוא היה נאלץ לשלם את המחיר הגבוה יותר וגם את המע"מ. כלומר, המחירים מבחינתם היו עולים.
וזה לא ניתוח שלנו בלבד. הכלכלן הראשי של משרד האוצר מיכאל שראל הסביר זאת ללפיד שוב ושוב מרגע שהוא הגה את הרעיון, אך לפיד נשאר בשלו. בסופו של דבר התפטר שראל במחאה על התוכנית שהייתה מעלה את מחירי הדיור ומורידה את הכנסות המדינה בלי שום תועלת נראית לעין. למזלו של כל מי שמעוניין בירידה של מחירי הדיור, נערכו בחירות לפני שלפיד הספיק לממש את התוכנית, הממשלה הבאה הוקמה ב-2015 בלעדיו, ו"מע"מ 0" נגנז.
שר האוצר הבא, משה כחלון, הגיע בגישה כמעט זהה. הוא רצה פתרון קצר-טווח שיוכל לרשום על שמו, אבל הוא שיתף פעולה עם הכלכלנים במשרד האוצר. הם האיצו בו לשחרר קרקעות מידי רשות מקרקעי ישראל, אך כחלון לא יכל סתם לשחרר אותן לציבור הרחב. גם הוא קבע קריטריונים, המבוססים על קהל המצביעים שלו, וקבע מחירים שבהם הקבלנים יצטרכו למכור את הבניינים הנבנים על הקרקעות שהוא משחרר. הקבלנים לא ששו לעוט על מתח הרווחים הנמוך שהתוכנית הבטיחה להם, אבל כחלון עשה משהו חמור יותר – 85% משחרור הקרקעות מרשות מקרקעי ישראל הוזרמו בפקודה לתוכנית שלו, מה שלמעשה יצר *ירידה* בהיצע הקרקעות לבנייה פרטית. הקבלנים היו מעוניינים בקרקעות האלו ולא באלו של מחיר למשתכן, מה שגרם לזינוק במחירי הקרקע, ומחירי הדיור עלו בתגובה עוד יותר.
ועכשיו, יוזם כחלון את התוכנית החדשה שלו. כרגיל, הוא מתחיל מכוונות טובות (הוא מבין שקיימת בועת דיור) אבל הפתרון גרוע. הוא שואף להעביר חוק המטיל מס על בעלי דירה שלישית ומעלה, במטרה להוציא משקיעים בדיור מהשוק כדי להאט את התנפחות הבועה. אבל בפועל (כבר מעכשיו, מכיוון שבעלי הדירות מעריכים שהוא יעבור) המס הזה מגולגל ברובו לשוכרי הדירות, כלומר מעלה את מחיר השכירות לצעירים. ויותר חמור מזה – בעקבות עליית המחירים הכללית, גם בעלי דירה ראשונה ושנייה יכולים להעלות את המחיר בלי לחשוש מתחרות, מה שהופך רכישת דירה להשקעה למשתלמת יותר. כלומר, אפילו את מטרתה המקורית התוכנית לא מצליחה להשיג. כל אלו השלכות של שוק דיור לא תחרותי, בו ההיצע מוגבל וקשיח.
שוב ושוב אנחנו רואים את אותה טרגדיה – פוליטיקאים מנסים לגזור קופון ולבנות תוכנית שתיתן להם הישגים בטווח הקצר בלי הצורך במלחמה מול קבוצות האינטרס שהרגולציה והקפאת הקרקעות משתלמת להן. שוב ושוב אנחנו רואים פוליטיקאים שהאינטרס הטבעי שלהם הוא להיבחר ולא לפעול לטובת הציבור. הבעיה היא כמובן, שזה טבעם של פוליטיקאים. לכן הם הגיעו למשרת שר האוצר מלכתחילה. הפתרון היחידי לכך הוא מודעות מוגברת של הציבור לנושאים כלכליים, ודרישה לפתרונות קונקרטיים הניתנים לבחינה וכוללים גם התעמתות עם קבוצות הלחץ בעלות הכוח הפוליטי. גישת "הצ'ק הפתוח" של המחאה החברתית נכשלה, ועתה צריכים הפתרונות להגיע מהציבור. אנו קוראים לשחרור הרגולציה על הבנייה, פירוק (או צמצום) של רשות מקרקעי ישראל ואי-הורדה של ריבית בנק ישראל. רק בצורה כזאת יוכלו מחירי הדיור לרדת, בלי אפליה ועם מינימום תוצאות בלתי צפויות. זה לא יבוא מהפוליטיקאים. אנחנו צריכים לדרוש את זה.