3529976506_obama_messiah_answer_2_xlarge.jpg

שלוש סערות מטלטלות פוקדות את כהונתו השנייה של הנשיא אובמה. לאחר שנחשפו הציתותים לעיתונאים בכירים, נראה שאפילו התקשורת כבר מתקשה לכסות על מחדליו של הנשיא.

מסתבר שהנשיא אובמה לא הביא "פוליטיקה חדשה"  לבית הלבן: שלוש השערוריות שהתפוצצו בשבוע שעבר אחת אחר השניה עודן מהדהדות, וכבר מתחילים לשמוע בוושינגטון השערות שאולי זה הגורם שיפיל את הנשיא האפרו-אמריקני הראשון.

בשנה שעברה, ב-11 בספטמבר – כחודש לפני הבחירות לנשיאות ארה"ב – הותקפה השגרירות האמריקאית בבנגאזי שבלוב; השגריר האמריקני ושלושה דיפלומטים נוספים נרצחו והשגרירות נהרסה כליל. הממשל האמריקני והנשיא עצמו יצאו מיד בהכרזות שהפיגוע היה לא יותר מאשר הפגנה ספונטנית בתגובה לסרט אנטי-איסלאמי שהפיץ נוצרי קופטי תושב ארה"ב, על אף שלא היתה שום ראיה לכך. מסר זה הוזרק חזק כל-כך – בשבוע שלאחר הפיגוע, הופיעה שגרירת ארה"ב באו"ם, סוזן רייס, בחמש תוכניות טלוויזיה וטענה שהפיגוע התרחש בגלל הסרט – עד רשויות החוק עצרו את יוצר הסרט והטילו עליו עונש מאסר.

רק בחודשים האחרונים התברר גודל המחדל: מהדלפות שונות הסתבר כי השגריר הנרצח ביקש תגבור כוחות ופעם אחר פעם לא נענה; אפילו בזמן הפיגוע עצמו, היה מי שמנע מכוחות מיוחדים של חיל הנחתים להיחלץ לבנגאזי להציל את השגריר ואת שלושת הקורבנות.

אחת התיאוריות המופצות על ידי הרפובליקנים היא, כי בדיוק יומיים לפני הפיגוע, הכריז הנשיא בכנס בחירות שהמלחמה בטרור תמה וכי אמריקה ניצחה; ולכן, רצח אל-קעידה את השגריר בכדי להביך את הממשל ולהוכיח כי מלחמה זו עוד רחוקה מסיומה. בכדי להציל את הגרסה הנשיאותית נאלץ הממשל לשנות "מעט" את הסיפור.

סיפור זה חמור כשלעצמו, אולם בשבוע האחרון צצו עוד שתי פרשיות שהופכות את הנשיא לברווז צולע באמת: בעקבות ביקורת פנימית, התגלה שמס ההכנסה האמריקני, ה-IRS, נקט במדיניות מפלה כלפי שורה של ארגונים שמרניים שנאלצו לעבור מסכת ייסורים ביורוקרטית בדרך להכרה בפטור ממס, בעוד שלארגונים מהצד השמאלי של המפה התייחסו הפקידים בנדיבות ובמקצועיות. הדבר הקשה, למעשה, על גיוס התרומות של הארגונים התומכים בקמפיין הרפובליקני, והיווה מכה קשה למועמד המתחרה, מיט רומני.

ציתות גורלי

ואם לא די בכך, מסתבר שמשרד המשפטים צותת לכלי תקשורת ולעשרות עיתונאים מסוכנות הידיעות AP ומרשת החדשות "פוקס", ואף לחלק מהוריהם. העובדה שצותתו לעיתונאים ברשת "פוקס" הידועה בביקורתה כלפי הנשיא, רק הגבירה את התחושה כי אנשי הנשיא התנכלו במכוון לאנשי תקשורת בלתי-אוהדים. כאשר התברר כי התובע הכללי שיקר כאשר טען כי לא ידע על כך, למרות שחתימתו נמצאה מתנוססת על צווי הציתות, לא סייעה להרגיע את האווירה.

הקולות הקוראים להתפטרות התובע הכללי שאישר את הציתות משתרעים על פני קשת רחבה: החל בחברי קונגרס רפובליקנים ועד טורי דעה ב"ניו-יורק טיימס" הנחשב למקורב לנשיא. תגובותיו החוזרות ונשנות של אובמה, לפיהן הנשיא לא היה מודע לפרשיות אלו, יוצרות תחושה קשה כאילו הנשיא אינו שולט במתרחש בסביבתו הקרובה. לא-פלא אפוא, שיש הסבורים כי בממשל ישנה "תרבות של שחיתות", כדברי הסנאטור הרפובליקני מרקו רוביו. צרפו לכך את האירועים בסוריה והשיתוק של הממשל בעצירת רצח-העם שם, והתוצאה היא תמונה בלתי-מחמיאה של ממשל הנתון בשיתוק, חסר יכולת לבצע מהלכים משמעותיים ולהתגבר על השערוריות.

דומה, שאפשר כבר לומר, כי הקדנציה השנייה של ברק אובמה לא התחילה כפי שציפה: במקום לקבוע את הטון ולהוביל את וושינגטון, נראה שהנשיא מובל על-ידי הקונגרס והתקשורת בלי להצליח להשתלט על סדר היום. אובמה של הקדנציה השנייה כבר עייף ונטול מוטיבציה לעבוד מול הקונגרס והמערכת הבינלאומית. עכשיו רק צריך לספר לתקשורת הישראלית, כי הנשיא האמריקני איננו המושיע אשר לו קיוו.

המאמר התפרסם לראשונה באתר "מידה"

http://mida.org.il/?p=11938

תגובות