בפוסט הקודם שלנו הפננו למאמר של אלי ציפור בגלובס. הדברים כנראה לא מצאו חן בעיני מתנגדינו האידאולוגיים שלנו ובתגובה אורגנה מתקפת דיווחי שקר שדיווחו על הפוסט להנהלת פייסבוק העולמית כאילו הוא מכיל דברי נאצה והטרדה.
כך נראת ההתנהלות של גורמים שמתהדרים ב"שקיפות" ובזכות להישמע כלפי אלו שלא משמעים את הזמירות המאושרות על ידיהם.
אגב, במאמר של אלי ציפורי אליו הפנה הפוסט נכתב מה שנראה רלווני אף יותר כעת:
"הארגונים שמניעים את המחאה נגד מתווה הגז הם בעלי נטייה פוליטית מובהקת שמאלה (אף שהם מנסים להסתיר אותה). העיתון והעיתונאים שכותבים בלהט כה רב נגד המתווה הם בעלי נטייה פוליטית מובהקת לכיוון השמאל והשמאל הרדיקלי (שוב, אף שהם מנסים להסתיר אותה), וכך גם כל תומכיהם בערוצי התקשורת השונים הם בעלי נטייה פוליטית ברורה ומובהקת (וגם הם מנסים להסתיר אותה, אף שהם מתקשים בכך). מאחורי חלק מהארגונים ה"חברתיים" עומדים איש אחד או אנשים ספורים בלבד. בחלק מהמקרים העיתונאים עצמם פעילים מאחורי הקלעים בארגונים הללו, נותנים להם במה חסרת פרופורציה ולמעשה פועלים יד ביד. עובדה: לאורך כל המחאה שורת הארגונים החברתיים, בגיבוי עיתונאי אינטנסיבי, הצליחו להוציא לרחובות מדי שבת עשרות או מאות אנשים בלבד. בשיא זה הגיע לכמה אלפים בודדים. זה הכול. העם, הציבור, מתברר, לא ממש מתחבר לקליקה הזאת.
הקליקה הזאת מגובשת מאוד, אחידה בדעותיה ולא קשובה לדעות אחרות. גרוע מזה, היא מאוד אלימה כלפי מי שלא חושב כמוה. את האלימות, במלוא כיעורה, אפשר למצוא ברשתות החברתיות, בטוויטר של חברי החונטה. משטרת המחשבות מדביקה כינויי גנאי קשים לכל מי שלא מיישר קו, בין אם הוא פוליטיקאי ובין אם הוא עיתונאי: הם מושחתים, הם דוברים של הרשעים, הם כתבלבים (וכמובן, רק חברי הקליקה טהורים ונקיים ללא רבב). הטלת דופי ביושר המקצועי של אחרים ללא כל בסיס, ללא כל הוכחה ובשליפה מהמותן – זה חלק משטיפת מוח שמתאימה למשטרים אפלים; דרך מתוחכמת לחנוק את חופש הביטוי בשם הדמוקרטיה כביכול. מבחינת הקליקה הזאת, חופש הביטוי הוא דבר נפלא ונשגב, בתנאי אחד בלבד: שיגידו בדיוק את מה שהקליקה חושבת. אם לא, דמך מופקר (חווינו זאת לא פעם וזה יקרה שוב בעקבות המאמר הזה)."
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001055355#fromelement=hp_firstarticle