בפוסט האחרון של מייסד דה-מארקר, גיא רולניק, הוא מתאר בפירוט רב עיוותים רבים הקיימים בשוק העבודה בישראל, עיוותים הנגרמים בעיקרם מכוחם הרב של איגודי עובדים השולטים על ענפים חיוניים במשק.
וכך כותב רולניק:
"מדוע יש תמיד שביתות בנתב״ג ואיומי שביתות בחלקים גדולים מהמגזר הציבורי? מדוע נגזר עלינו לשלם מחירים גבוהים בנתב"ג? האם אלה רשתות המזון שמנצלות את הלקוח השבוי? רשות שדות התעופה שגובה שכר דירה מנופח? או הצרכן הישראלי שלא יודע למחות, להחרים ולהעניש את מי שדופק אותו?
קחו שבע דקות מזמכנם בהן אני אנסה לשכנע אתכם שזאת השיטה הכלכלית והפוליטית הישראלית שנותנת כוח עצום לקבוצות אינטרסים מיוחדות, הופכת את חברי הכנסת והרגולטורים לבובות שעוסקות בתפל ובשולי, מייצרות קאסטות של "מחוברים" שמגלגלות את השחיתות וחוסר היעילות על הציבור הרחב והמפוזר.
את הקורס המהיר ביוקר המחיה הישראלי נתחיל עם הקטע בתגובה של רש"ת, שבו היא קובעת כי "ההוצאות בשדות התעופה גבוהות מההוצאות בכל קניון". זה ההסבר שנותנת הרשות לכך שהיא גובה מרשתות המזון שכר דירה גבוה במאות אחוזים משכר הדירה בקניונים – ומכאן הדרך למחירים מופקעים.
מה שרש"ת לא מסבירה הוא מדוע ההוצאות שלה כה גבוהות. אם תלכו לאתר האינטרנט שלה ותנסו להבין מדוע ההוצאות כה גבוהות, תתקשו לעשות זאת, משום שהיא כלל אינה מפרסמת דו"חות כספיים מלאים, מבוקרים, אף שהיא גוף ציבורי, ממשלתי שכל הכנסותיו נובעות ממסים, אגרות, תמלוגים והיטלים.
הרשות מפרסמת רק תמצית של נתונים לפי בחירתה: כמה שורות בודדות של הכנסות והוצאות והרבה נתונים על מספרי טיסות, יעדים וכדומה. הכנסותיה של רשות שדות התעופה מבוססות על אגרות: מנוסעים (אנחנו), מהמסחר (הזכיינים) ומחברות התעופה הפועלות בנתב"ג. מדובר בשורה ארוכה מאוד של אגרות הזויות, החל מתשלום על חשמל המסופק בשרוולים שמתחברים למטוסים בטרמינל, דרך אגרות חנייה ודלק, ועד למס על כל נוסע.
לאן הולכים בדיוק 2.8 מיליארד שקל שהרשות גובה מהציבור ומהחנויות בנתב"ג – את זה לא תמצאו בדו"חות. כאשר ביקשתי לפני שנתיים את הדו"חות המלאים מדוברת הרשות, נעניתי בשלילה. בחודש שעבר הודיע האוצר שהוא מתכוון לקחת מרשות שדות התעופה את עודפי המזומנים האדירים האלה – וזה בדיוק עילת התביעה. עובדי רשות שדות התעופה ומנהליה סבורים שמדובר בקניינם הפרטי.
לפני שנתיים החלטתי הלכתי למקום אחר, והוצאתי נתונים שלא תוכלו למצוא באתר של רש"ת. קובץ האקסל של עלויות השכר של 100 עובדי רש"ת עם עלות השכר הגבוהה ביותר.
לפני שנבין את הנתונים האלה נתחיל בכמה נתונים בסיסיים: הכנסות רש"ת מסתכמות בכ-2.8 מיליארד שקל בשנה, וההוצאות שלה מסתכמות בכ-2.4 מיליארד שקל. 1.1 מיליארד שקל מההוצאות מקוטלגים בפרסומי הרשות כ"הוצאות שכר" – אף שכנראה גם שאר סעיפי ההוצאות כמו "הוצאות תפעול" כוללים רכיבי שכר.
נחזור לעובדים: ברש"ת יש כנראה מקבץ נדיר וחסר תקדים של מדענים, מהנדסים, יזמים ומנהלים ששוק העבודה רודף אחריהם כל הזמן. התחרות עם נאס"א, גוגל, פייסבוק ושדות התעופה בסינגפור ובטוקיו על הטאלנטים והכוכבים של הרשות מאלצת אותה לשלם למאות עובדים משכורות שמעמידות את אנשיה בעשירונים ובמאיונים העליונים במשק. משכורות של 20 עד 50 אלף שקל בחודש לאנשים שבשוק הפרטי היו מקבלים חצי או שליש.
כה טובים, ייחודיים ומבוקשים הם עובדי רש"ת – החל במזכירות, עבור במנהלי אגף לוגיסטיקה וניקיון וכלה בשלמים ומנהלי חשבונות, שכמעט כולם מקבלים הבטחת תעסוקה לכל החיים, מה שקרוי בעברית "קביעות".
מה שאי אפשר לראות בטבלה הוא שהגאוניות והכישרון הייחודי של מהנדסי הטילים ברש"ת אינם מקריים אלא במקרים רבים גנטיים: כרבע לפחות מעובדי הרשות הם קרובי משפחה, ובולטים הם קרובי משפחה של חברי ועד העובדים ובראשם מלך הג׳ונגל, הצ׳יף הגדול, מהנדס הטילים, התעופה והחלל הראשי – פנחס עידן, יו"ר הוועד מאז 1986 (עם הפסקה קצרה באמצע כשכיהן כראש העיר לוד).
ועכשיו קצת ברצינות: רש"ת היא מיליציית מיסוי עצמאית ישראלית אופיינית הפועלת בשיטה שפיתחו יחדיו ההסתדרות ומשרד האוצר: היא יושבת בצומת מרכזי במגזר הציבורי, קובעת לעצמה את המס שהיא גובה מהציבור ומחלקת את רובו לחבורה של מקורבים לוועד – להלן עובדי דור א׳."
(מומלץ לקרוא את הפוסט המלא – קישור בסוף)
ברצוננו להוסיף על דבריו את הדרך לפיתרון אותם עיוותים. כמו כל עיוות, לאחר שמזהים את השורש שלו, יש לפתור אותו מן השורש, במקום לנסות לחפש פתרונות קסם, שע"פ חוק התוצאות הבלתי צפויות, רק יגרמו לעיוותים נוספים ולעיתים חמורים עוד יותר. פורום קהלת Kohelet Forum פרסם לאחרונה נייר עמדה הדן בסוגיית ארגוני העובדים בישראל, ובמיוחד ארגוני עובדים בשירותים חיוניים. להלן חלק מתוך המלצות הפורום:
1. הגבלת זכות השביתה בשירותים חיוניים והקמת מוסד 'בוררות חובה בשירותים חיוניים'
2. אי הכרה בשביתות הזדהות
3. הענקת חופש מהתאגדות
לדעתנו, "זכות השביתה" במובנה האמיתי היא זכותו של אדם על חייו ועל רכושו, לכן אין להציב כל הגבלה על זכותו של אדם לשבות מצד אחד, ומן הצד השני אין להציב כל מגבלה על זכותו של המעסיק להתמודד עם שביתות העובדים. אין הצדקה בכך שעובדים מחוייבים להשתייך לארגוני עובדים בעל כורחם, ואין הצדקה לכפיית מעמד הארגון בעיני המעסיק. נוסף על כך, בשירותים ציבוריים אכן יכולה המדינה לקבוע שאין לעובדים זכות לשבות – ומי שלא מעוניין, יכול פשוט להתפטר או לא להגיע מראש לעבודה במוסד שירות ציבורי חיוני, שהעבודה בו מחייבת הימנעות משביתות.
רוב, אם לא כל, העיוותים שמתאר רולניק בפוסט, נובעים מכוחם המופרז של ארגוני העובדים, כוח שהם השיגו באמצעות חוקים ופסיקות המאפשרים להם לכפות עצמם על העובדים וגם על המעסיקים. חוקים אלו יש לבטל או לשנות, על מנת להביא לשוק עבודה גמיש יותר שתורם לחירות האדם ולזכותו על חייו ורכושו.
קיראו את הפוסט החשוב כאן:
https://www.facebook.com/guy.rolnik/posts/10155534870984572
Guy Rolnik
https://www.facebook.com/guy.rolnik/posts/10155534870984572R