במחוזות האבסורד אליהן מובילה הרגולציה הישראלית הושג שיא חדש של חוצפה שעוד תיכנס לספרי הלימוד בעתיד. במקומות נאורים היו אנשים מורידים בהערכה את הכובע בפני חברת "היינץ" שתרמה אולי יותר מכל חברה בעולם להחדרת המותג "קטשופ" ולהגדלת השימוש בו – בישראל "רכבה" חברת אוסם על ההצלחה של היינץ – אך במקום לברך את החברה המזוהה עם המוצר בכל העולם בחרה בדרך "הישראלית" של פגיעה במתחרה על ידי שימוש בכוחו המגוייס של הרגולטור. אנו מארחים פוסט אורח של תמיר פרל בנושא.
#NoNanny

"מלחמת הקטשופ"? נו באמת, למי אכפת?

כזכור, משרד הבריאות, בעידוד לובי עוצמתי של חברת אסם, הכריז כי קטשופ היינץ אינו עומד בתקן רכז העגבניות המספק להיקרא "קטשופ" ושאם ברצון המותג להמשיך להתחרות בתוצרת המקומית עליו לשנות את התווית בעברית ל "תבלין עגבניות". תגובת היינץ: "אסם מסתמכת על תקן שאינו תקן רשמי ואינו תקן מחייב"[1]

אם נרצה לבחון את יהירות חברת אסם ומוסדות מדינת ישראל, הבה נבחן את המונח "קטשופ" ומקורו. המונח התחיל את דרכו במאה ה-17 בסין[2] ותיאר תערובת מחית דגים ותבלינים חמוצים (kê-chiap (鮭汁). במאה ה-18 התבלין מצא את דרכו למלזיה וסינגפור והתגלה על ידי חוקרים אנגלים. המילה האינדונזית למחית הייתה "kecap". המילה התפתחה ל- "ketchup" באנגלית והמתיישבים האנגלים הראשונים באמריקה הביאו עימם את התבלין לקולוניות הראשונות. בשנת 1801 נוצר המתכון הראשון לקטשופ עגבניות וכלל דגי אנשובי שמאוחר יותר הוסרו. הקטשופ המודרני צמח בשנים הראשונות של המאה ה-20 מתוך ויכוח עך השימוש ב'סודיום בנזואט' כחומר משמר לתבלינים. הארווי ויילי, "אבי" מנהל המזון והתרופות של בארה"ב קרא תיגר על בטיחות השימוש חומר המשמר שנאסר בחוק בשנת 1906 (האיסור בוטל מאוחר יותר). כתגובה, יזמים כמו הנרי ג'י היינץ חיפשו מתכון חלופי שהסיר את הצורך בשימוש בחומר.

והרי תוצאת הלגיטימציה הציבורית להתערבות ממשלתית בשווקים: לחברות מקומיות הלגיטימציה הציבורית להפעיל לובי -> להשפיע על חקיקה שתחסום תחרות -> להנציח את מעמדם כמונופול. אם לא די בכך, ההשפעה הבינלאומית של התערבות כזו מרחיקה לכת מבחינה שיווקית. כמו בישראל, הציבור בעולם ברובו לא מבין את מלוא משמעות תוצאת ההתערבות הממשלתית בשווקים שממהרים לתפוס את הישראלים כיהירים בעקבות זאת והרגולציות פשוט יוצרות אווירה עסקית עכורה שמרחיקה יזמים ומשקיעים מלהגיע לישראל (נשמע מוכר?).

אם כך, ללא הממשלה הנאורה, מי יגדיר מה ראוי להקרא "קטשופ" ומה לא אתם שואלים? פשוט – כמו היסטורית המונח, השוק החופשי (או במילים אחרות, אנשים חופשיים). כמו המונח "תרבות" עליו אין לאיש או גוף מונופול, יוכל השוק להסדיר את המונחים, להמליץ, לבקר, להתארגן וכל זאת ללא התערבות כוחנית מצד בירוקרטים מונעים אינטרסים צרים.

תומכים בהתערבות ממשלתית בשווקים? אין בעיה, זכותכם לחשוב כך, אבל לא תוכלו לצאת לרחובות עם שלטים הנושאים קריאות "הון-שלטון" שקוראים לפירוק מונופולים ושחיתות ולשכנע אותנו, הציבור החושב, שאתם פועלים בשמנו ולטובתנו – אתם לא, אתם חלק מהבעיה (!).

הפיתרון הוא הפוך גוטה – צמצום ההתערבות הממשלתית בשווקים בשאיפה לחסל את לגיטימציית הלוביסטים מלפעול ולייקר לנו ולילדנו את החיים (!).

Heinz Ketchup
[1] http://www.calcalist.co.il/marketing/articles/0,7340,L-3649841,00.html

[2] https://en.wikipedia.org/wiki/Ketchup

[3] http://www.cbc.ca/news/trending/heinz-not-ketchup-israel-ruling-1.3202265

תגובות