עמותה בשם "אגודה לזכויות האזרח בישראל" עתרה לבית המשפט השלום בדרישה לא שגרתית: לאסור על עיירת תל-אביב לדרוש היתר לפני השימוש בשטחים ציבורים בעיר. כמו כן, דרשה העמותה מהעיריה להימנע מאכיפת החוק ולא לפנות אנשים העושים שימוש לא חוקי בשטחים ציבורים. השופטת צילה צפת קבעה כי דרישה זו פירושה הוא היתר לאנרכיה, ופסלה את העתירה.
לטענת העותרים, אכיפת חוקי העזר פוגעת בזכותם הדמוקרטית לעשות שימוש חופשי בשטחים ציבורים למטרות פוליטיות. מדובר בחוקי העזר המחייבים את העיריה לשמור את ניקיונם ותקינותם של השטחים הציבורים ולשמור על זכויות המעבר של התושבים.
בית המשפט המחוזי בת"א קבע (עת"מ 6095-07-12) כי על העירייה לאכוף את החוק. לעמדתה של השופטת, הדרישה לשמירה על הסדר בשטחים ציבוריים אינה סותרת את הזכויות הדמוקרטיות של העותרים. לכאורה מדובר בקביעה אלמנטרית וברורה, אך כאמור, היא נקבעה בתגובה לעתירתה של העמותה לבית המשפט.
עתירת העמותה כללה בין היתר את הדרישות: (על עיריית ת"א) "להימנע מלהפריע לעותרים ולמפגינים אחרים להקים אוהלי מחאה בשטחים ציבוריים בעיר, ולהימנע מלפנותם אך מן הטעם שהוקמו ללא היתר". בית המשפט פירש את משמעותה של הדרישה זו: "..בקשה ליתן לעותרים רישיון להשליט אנרכיה בשטחים הציבוריים של העיר ת"א… בעוד הרשויות והתושבים כפופים לחסדיהם". בהמשך, צוטט פסק דין 3829/04 בו נאמר "זכות המחאה אין פירושה התרת הרסן ויצירת אנרכיה שבה כל איש הישר בעיניו יעשה".
בסיכום פסק הדין, ציינה השופטת כי טענת העמותה לפנות את האוהלים רק בדיעבד, תוך כדי עריכת איזונים בין זכותם לחופש הביטוי וחופש המחאה לבין זכויות ואינטרסים אחרים הינה משוללת כל יסוד.
באתר העמותה, פורסמה תגובת עו"ד שרונה אליהו: "פסק הדין נותן לגיטימציה למדיניות עירונית גורפת של הגבלת חופש המחאה, ללא סמכות חוקית, ברורה ומפורשת לעשות כן. טרטור בירוקרטי של מפגינים, שכרוך גם בהוצאה כספית לא מבוטלת, הוא אמצעי בדוק לדיכוי מחאות, ודווקא של אלו שאין להם אמצעים אחרים להשמיע את קולם במרחב הציבורי. בשם החשש מהסכנה הקלושה ל'אנרכיה' ברחובות העיר, בית המשפט הכשיר פגיעה קשה ומתמשכת, מסוכנת לא פחות, בחופש הביטוי".
פסק הדין:עתמ 6095-07-12 .pdf
(פסק הדין פורסם בידיעה של איתמר לוין, מצוות news1)