בועז ארד, ממיסדי התנועה הליברלית החדשה – The Israeli Freedom Movement התראיין לכתבה בנושא דרישות החקלאים למנוע את פתיחת השוק בישראל לייבוא ותחרות ב מקור ראשון ומעריב Nrg:
"במשרד האוצר סירבו להתראיין לכתבה וביקשו רק למסור מידע-רקע. גם מלשכתו של כחלון נמסר כי הוא לא מתראיין בסוגיה. מי שהסכים להשמיע זווית כלכלית שונה משל החקלאים הוא בועז ארד, ממייסדי 'התנועה הליברלית החדשה' הפועלת לקידום שוק חופשי בישראל.
"חקלאות ישראלית מקומית כבר לא קיימת כמו בעבר", סבור ארד. "אם מביאים את העובדים מתאילנד, את הדלק ממדינות ערב, וגם את הטרקטורים מייבאים מחו"ל, וכאן רק מגדלים את הפירות ומספקים מוצר חקלאי שהוא הרבה יותר יקר, למה צריך להמשיך לגדל אותו? בננות שגדלות בארץ יקרות בהרבה מבננות באנגליה, שבה מייבאים אותן מהאיים הקריביים ומאזורים טרופיים שמתאימים לגידול בננות".
לדברי ארד, על החקלאים להסתגל למציאות החדשה ולחפש אפיקי פרנסה אחרים. המכסים ומדיניות המיסוי מאפשרים לדעתו לחקלאים להרגיש בנוח במקום שהם מכירים ומורגלים אליו, במקום להתאמץ ולעבור לענפי גידול שיש בהם יתרון תחרותי כמו תמרים, פרחים ומוצרים נוספים שמזג האוויר הישראלי מאפשר לגדל ושבתקופות מסוימות נדרשת מאוד ברחבי תבל. "חלק מהחקלאות הישראלית הוא פורץ דרך וחדשני. לחקלאים אין ברירה אלא לאתר נישות שבהן יש להם יתרון יחסי או לשנות מקצוע בחלקם. המכס, שהוא למעשה מס שכולנו משלמים, יוצר בועה חקלאית לא הגיונית", אומר ארד.
ישנה תפיסה שישראל חייבת לשמור על החקלאות המקומית כדי להתמודד עם איום פוטנציאלי של מלחמה, חרם עולמי וסגירת גבולות.
"במצב כזה הבעיה שלנו לא תהיה גידולים חקלאיים אלא דלק וגרעינים, שבלעדיהם אנחנו לא יכולים להתקיים. אז מכינים רזרבות וחותמים על חוזים ועסקאות מתחת לשולחן, כדי שנקבל ממי שצריך מתי שנצטרך. למדינת ישראל אין יתרון בגידול חיטה, ולכן אנחנו מייבאים כ-90 אחוזים מהחיטה, כך שממילא מסתמכים על ייבוא ואנחנו לא משק במודל צפון קוריאני. כל התפיסה שאנחנו צריכים להסתמך על ייצור עצמי אינה נכונה עובדתית".
יש מי שמדבר על פערי תיווך מופרזים של הרשתות.
"הדיבור הזה לא מחזיק מים. תבדוק את פערי המחיר ואת הרווחים של רשתות השיווק הגדולות, ותראה שהם עובדים על רווחיות של אחוזים בודדים ולא על גריפת רווחים. רמי לוי מצטיין בניהול יעיל יותר מאחרים, והצמיחה של הרשת שלו אפשרה לו למכור יותר בזול. אל תשכח שבין שני השקלים שהחקלאי מקבל לעשרה שאתה משלם בחנות יש הפצה, שליחים, קופאיות, חשמל וארנונה וגם לא מעט פחת ובלאי בפרי. אלה עלויות שהן תקורות של סניף, ובסוף אתה מבין שלא עושים אקזיט ענק על חשבון החקלאים".
ומה בנוגע לערך הביטחוני והחברתי בקיום החקלאות בפריפריה ובגבולות המדינה?
"נראה לך שהחקלאי שמעבד את אדמותיו בקו הגדר במטולה זה מה שנותן את הביטחון למדינה? ברגע שהגבולות הוכרזו, הצבא נמצא שם והוא האחראי לביטחון. אם המטרה של החקלאים בגבול היא ביטחונית, אז תנו להם כסף ממשרד הביטחון על עמידתם ועבודתם בשטח.
"אין סיבה שכל עם ישראל ישלם מחיר יקר על מוצרים חקלאיים כדי לממן עמדות שמירה על גבול הצפון. לא סביר שאתה מייקר את האוכל למשפחה הענייה בשדרות ומעוות את מערכת העלויות בישראל. תסתכל על תעשיית הטקסטיל שאמנם לא נהנית מהילת הציונות והתלמים במחרשה, אבל היא העסיקה לא מעט עובדים, וברגע שהחליטו להוריד את ההגנות והמכסים על ייבוא בגדים מחו"ל – אז אמנם חברת 'אתא' נסגרה, אבל מחיר החולצה ירד ואתה יכול היום לקנות בזול".

לקריאה באתר NRG:
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/846/615.html?hp=1&cat=402&loc=5

תגובות