יש רגעים בחיים בהם חוסר הצדק בלתי נסבל. זה עובר כל גבול וכבר בא לך לשבור משהו. למען האמת, אתה צריך לשבור משהו. צריך לשנות את הדרך בה הדברים עובדים. רק מחאה פוליטית אמיתית, שבירת חלון או שריפת רכוש תביע את הצדק בדרך הנכונה. אך איך אפשר לפעול למען הצדק ולא להענש?
4 הדרכים
ישנן דרכים רבות לשבור חלון של בנק, או לבצע נזק אחר מאותו הסגנון. הדרכים נבדלות בריגוש, בסיכון ובמיומנות הנדרשת מצד המבצע. לכבוד המהפכן הצעיר מוצגות ארבע דרכים עיקריות לעשיית בלאגן, בדרגת תחכום עולה.
שבירת חלון בנק נבחרה לשם הדוגמה, אך אותן השיטות עובדות גם אם ברצונך לשבור חלון אקראי, לשרוף משהו או כל סוג של גרימת נזק לרכושם של אחרים.
האפשרויות להבעת מחאה פוליטית:
- לחכות לשעת לילה מאוחרת, למצוא רחוב ללא תנועת אנשים, להניח כיסוי ראש, לזרוק אבן ולהסתלק. היתרונות: בטוח, מרגש, חומר כתיבה לפוסט. החסרונות: לא רואים אותך, אתה לא חלק מהקבוצה אולי לא יאמינו לך, ויש סיכוי להתפס.
- לחכות להפגנה גדולה, להיות מוקף אנשים ולבעוט בחלון עד שישבר. יתרונות: מרגישים חלק מהמון, התחושות הפנימיות של "חבר ברשות המבצעת של הצדק" מקבלות אישוש במציאות והחברים יחשבו שאתה מגניב. חסרונות: קיים תמיד סיכוי שהמשטרה ובתי המשפט יחליטו לאכוף את החוק ואז לא יהיה מסובך לעלות על עקבותיך.
- לשכנע מישהו אחר לשבור את החלון. שיטה זו מהווה עליית מדרגה בתחכום. השעה והאווירה מגוונים, אך העיקרון זהה; מדליקים אדם אחר על החלון של הבנק וגורמים לו לקחת את הסיכון. יתרונות: החלון ישבר, הסיכון נמוך. חסרונות: הסיכון עדיין קיים והשובר יכול להפנות אליך אצבע מאשימה.
לפי השיטות הנ"ל נראה כי שבירת חלון יכולה להיות דבר מסובך ומסוכן בימנו. רוב הרחובות מצולמים בוידאו, וודאי באזור של כספומטים. הסיכון עולה כאשר השבירה מתבצעת בצוותא, חלק מפעילויות אחרות של המון זועם, הידוע בחיבתו לתיעוד פעילות ברשתות החברתיות. כמובן, כאשר מדובר באירוע המוני, סיכוי טוב שיהיו גם כוחות שיטור עם מצלמות וידאו.
על מנת להפחית הסיכון האישי, מומלץ למצוא אדם אחר שיתועד ע"י מצלמות האבטחה ויקח את הסיכון. אך מדוע אדם יבחר לסכן את עצמו בשביל להגשים את הרצון שלך?
הוא לא יסכים.
פתרון הקסם טמון ביכולת שלך להפעיל אדם, פיון, תוך כדי שמירת בטחונך האישי. זוהי השיטה הרביעית:
4. לגרום למישהו אחר לשבור את החלון, מבלי שהוא ידע על כך. שיטה זו היא המתחוכמת והבטוחה ביותר ולכן דורשת תיאור מקיף. היתרונות ברורים: החלון ישבר ואתה בטוח מהאשמה. אפילו השובר אינו מודע למעורבות שלך והוא משוכנע שהוא היוזם. חסרונות: דרוש זמן, סבלנות ורצוי גישה לכלי תקשורת. האתגר העיקרי נמצא ביכולת לגרום לפיון שלך להאמין שהרצון בא מבפנים, מהכעס האישי שלו, מהוריד במצח שלו ומהמחשבות הכועסות שבתוך תוכו. בשביל להגיע למצב הזה, צריך לגרום לו לכעוס ואז לנסות להכוון את כעסו.
על מנת לעורר את הכעס בתוך השימושי שלך כדאי להזכר מתי אנשים כועסים. אדם מרגיש כעס במקרים בהם הוא מאמין שנלקח ממנו משהו השייך לו, או שאינו מקבל זכות מסויימת אליה הוא זכאי. מצבים אלה מעוררים כעס בקרבו של כל אדם בריא ואם תצליח לשכנע את הפיון שזו המציאות – תעורר את כעסו הפנימי.
הפן היפה בהכעסה הוא היכולת "לירות לכל הכיוונים". אין צורך לשכנע שנלקח משהו ספציפי ע"י גוזל ספיציפי. כך יכולת ההכעסה פועלת באופן הרחב ביותר.
שלבי השיטה:
א. גורמים לאדם להאמין שמגיע לו לקבל הכל מאחרים – כסף, בריאות, בטחון, תעסוקה, דירה והגשמת הפוטנציאל האישי שלו.
ב. מטבע הדברים, התרחיש הנ"ל אינו מתקיים במציאות ואז אפשר להצביע על "האשמים": הקולאליציה אשר לא העבירה את חוק הכל חינם ומונענת ממך דברים, העשירים שמונעים ממך לקבל דברים בחינם כי הם רוצים להיות יותר עשירים על חשבונך וכו'. על מנת לעורר את הזעם במידה מספקת, על המעצבן להתמיד בהפצת התכנים תוך כדי ציון תמידי של ה"גזל" והמחדלים. מכיוון שאין צורך בקשר אמיתי בין הטענות למציאות, קל לגוון בתכנים מעוררי הזעם. ניתן למשל לטעון תכופות שהכסף של אדם עשיר נלקח מאלה שאין להם, או אם המעסיק עשיר מהשכיר, זהו סימן לגזילת כסף מהשכיר וכו'.
כאמור, החיבור למציאות איננו מומלץ ומגביל את טווח הפעולה.מההסבר ברור כי הדרכים לעיצבון מגוונות. חוסר הרצון של הפיון הממוצע לחקור את הטענות ולהבין במה הדברים עוסקים ברצינות, מאפשר מלאי בלתי מוגבל של טענות מעוררות זעם.
תפתחו את העניים ותראו – זה בכל מקום.